שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ט סימן ז׳

והנה הרב החריף מו"ה חיים צבי מיאניב נ"י הקשה בהא דכתבו התוס' בדף ס"ח בהא דמשני הוא דאמר כצנועין והקשו דהא צנועין מחללין אף אחר יאוש דסתם גניבה יאוש בעלים א"כ ע"כ דיאוש לא קני ור"ל סובר דיאוש קני וא"י להקדיש אחר יאוש וכ"ת דהוי יאוש שלא מדעת שא"י אם לקטו אם לאו דהא גבי תמרי דזיקא אמרינן כיון דשכיחי דנתרי הו"ל יאוש מדעת וכתבו דל"ד לשם דכאן יריאים מן הבעלים ולא שכיח כולי האי וחשיב יאוש שלא מדעת וע"ז תמה מדברי הש"ך סי' שנ"ג ס"ק ד' שכתב דלכך לא מהני יאוש שלא מדעת אף דנתן הגנב הדבר לאחר והוה ש"ר משום דכל דלא נודע דנתייאש הי' היאוש אחר שינוי רשות ול"מ כיון דבאיסורא אתי לידי'. ולפ"ז משמע מדבריו הא אם יאוש לבד היה מועיל אף דהוה בודאי באיסורא אתי לידי' היה מועיל אף ביאוש של"מ והרי בתוס' מבואר דאף לר"ל דס"ל יאוש כדי קונה מ"מ לא מועיל יאוש של"מ. ואני אומר דאין כאן קושיא כלל דזה ודאי דיאוש של"מ ל"מ לכ"ע דכ"ז שלא נודע שמייאש אף שנימא דבודאי יתייאש אח"כ מ"מ כל שלא נתייאש כעת במה יזכה זה והא אף אם יאוש יהיה כמו הפקר הנה הפקר בלב ודאי ל"מ ומכ"ש בדבר שלא הפקיר כלל רק דנימא דמסתמא מפקיר. ותדע דא"כ יהיה מועיל בחמץ אף שלא ביטל כלל דמסתמא הוה יאוש וזה א"א ובב"ק אמרו כיון דכי מטי זמן איסורא אייאושי קא מייאש אבל לומר דמסתמא הוה יאוש אף שכעת לא ידע כלל שיגיע זמן ביעור ויהי' לו חמץ וכדומה א"כ פשיטא דל"מ יאוש של"מ והש"ך לא כתב רק דניהו דל"מ יאוש של"מ אבל כל שנתייאש אח"כ מה בכך הא עכ"פ סתם גניבה יאוש בעלים א"כ עכ"פ נתייאש ניהו דהי' אחר השינוי רשות סוף סוף הוה ש"ר ואח"כ יאוש וע"כ צריך שיהי' היאוש מקודם וזה לא נודע דלא קחזי לי' שנותן לאחר וז"ב ופשוט ועיין שעה"מ פ"ה מגניבה ה"ג בסופה ותמצא שגם הוא הבין כן בדברי הש"ך. ובאמת בגוף קושית הש"ך לפענ"ד לאו ראיה משם דבאמת להפוסקים דש"ר ואח"כ יאוש נמי מועיל עכצ"ל דלא מכח הגזלן הוא מועיל דהא הגזלן באמת בעת שמכר לא היה עדיין מתייאש ובאיסור מכר רק דהלוקח בהיתר בא לידו ולכך מועיל יאוש לגבי' וצ"ל דכל דמועיל לגבי לוקח ממילא מועיל אף להגזלן אבל עכ"פ עיקרו בא בשביל הלוקח דבשלמא יאוש ואח"כ ש"ר א"כ עכ"פ הבעה"ב נתייאש ניהו דביד הגזלן ל"מ היאוש כיון דבאיסורא אתי לידי' מ"מ כל שמוכרו ומקדישו היאוש והש"ר אח"כ א"כ הלוקח קנאו לגמרי ושוב בא הזכייה להגזלן ע"י המכירה והו"ל קנייתו ומכירתו בא כאחד וכמ"ש ה"ה לענין קידושין אבל בש"ר ואח"כ יאוש א"כ בעת שמכר להלוקח ל"מ רק דכל שנתייאש אח"כ ממילא קנה הלוקח ומועיל ג"כ להגזלן א"כ עכ"פ כל דהוה יאוש של"מ ונתייאש אח"כ שוב קשה היאך קתני מה שנטל נטל ומה שנתן נתן והא לא בשביל נטילת ונתינת הגנב בא הקנין רק ע"י הלוקח והרי לא הוה דומיא דגזלן וירדן וז"ב מאד: