ובזה מיושב גם מה שהקשה דהא בידו לומר כל המתלקט ולפמ"ש אתי שפיר כיון דבאמת אסור לפדות מהמחובר רק לתיקון שלא יאכלו בלי פדיון התירו שוב ל"ש בידו כל שיש קצת איסור דבידו באיסור לא אמרינן. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שכתב בהלכות נטע רבעי ה"ז שם דהצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט שהרי לא יוכלו לפדות במחובר. והדבר תמוה דמה מועיל כל הנלקט הא הו"ל דבר שא"ב וכל המתלקט הו"ל אין ברירה וכבר תמה בזה הרמב"ן שם ובכ"מ נדחק ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דביאר רבינו שא"א לפדותו במחובר ע"כ כוונתו כשנלקט דהיינו שבאמת הי' פודין לאחר שנלקט דאל"כ אין פודין במחובר וא"כ שוב הי' מועיל מתורת זכייה ול"ש לומר דאין פודין במחובר דהא באמת פדאו לאחר שנלקט באמת ופדו בשוי' ממש. ובזה מדוקדק מאד מ"ש הרמב"ם שאין פודין במחובר ולאיזה צורך כתב זאת הא בלא"ה א"א לומר כל המתלקט דהא אין ברירה ולפמ"ש אתי שפיר דנתן טעם שמועיל כל הנלקט בשביל שבאמת פדו לאח"כ וז"ב ודו"ק היטב כי הוא חריף ונעים ונחמד ת"ל:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ט סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.