שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ט סימן ג׳

ומה שהקשה עוד דמה מקשה הש"ס מצנועין דהא הו"ל דבר שא"ב ומסיק הש"ס דאמר כל המתלקט דהא אם נימא דיכלו לפדות אם אמרו כל המתלקט שוב אף כשאמרו כל הנלקט ל"ש לומר דהו"ל דבר שא"ב דהא כיון שבידו לחלל ע"י שיאמר כל המתלקט הו"ל בידו לחלל עכשיו וכל שבידו לא מקרי דבר שא"ב והו"ל כהא דאמרו בכתובות דף נ"ט האומר לחבירו שדה זו שאני מוכרה לך לכשאקחנה ממך דתקדש מי לא קדשה ומטעם שבידו להקדישה עכשיו. הנה אף שדבר חכמה אמר ודילדה אמא כוותי' תלד אף דאית לי' פירכא דשאני התם שבידו להקדישה מעכשיו שיחול ההקדש תיכף ומיד ולכך לא מקרי דבר שלבל"ע אבל כאן אף שיאמר כל המתלקט מ"מ אין ההקדש חל תיכף רק לכשנלקט חל למפרע ההקדש אם אמרינן ברירה אבל אין בידו שיתחיל כעת החילול בבירור ובכה"ג לא מקרי בידו דבאמת כעת לא הוברר הדבר ניהו דאח"כ תקדש למפרע אבל בידו ל"ש בזה דאינו בידו שילקטו הם וז"ב מאד. אך אי קשיא הא קשיא הא התוס' שם הקשו למה לא הי' מחללין כל הכרם בב"א ותירצו דשמא הי' רוצים להוליך לירושלים וא"כ כיון דעכ"פ בידו לחלל בב"א ולא יוליכו לירושלים א"כ שפיר מקרי בידו. ומכאן נראה ראיה ברורה למ"ש רבינו בפ"ט מנטע רבעי הלכה ב' דאין פודין במחובר וא"כ אין בידם לחלל כעת כל שלא לקטו ובשו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' קנ"ו ובכ"מ שם נדחקו דלכאורה היא נגד הש"ס דאמר כל המתלקט ולפמ"ש יש לו ראיה דבאמת אם אמרינן כל הנלקט ס"ל דבאמת לא יכול לומר כל המתלקט כלל וז"ב. וע"ד הפלפול י"ל בזה אף אם נימא דיכולין לפדות במחובר דהנה התוס' כתבו הטעם דאין פודין במחובר לפי שאין דמיו ידועים ואולי יטעה בשומא וכאן כיון שעושין הצנועין כדי שלא יכשלו הי' יכולין לפדות אף במחובר וכ"כ בשו"ת הרמב"ן ז"ל בהדיא הובא בכ"מ שם: