שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ט סימן ב׳

מה שהקשית על מ"ש התוס' בב"ק דף ס"ט ד"ה והצנועין שכתבו דצנועין אשאר שני שבוע קאי דאי אשביעית כיון שהי' זוכין מן ההפקר א"כ א"י לחלל וע"ז הקשית דאמאי לא יכלו לחלל דהא זכייה מטעם שליחות והם בעצמם היו יכולין לחלל וכמ"ש התוס' בקידושין דף נ"ו ד"ה מתקיף בשם הר"מ דלכך לא יכלו לחלל דהוה מלתא דל"מ עבדו אינהו וזה דוקא בשאר שני שמטה אבל בשביעית ל"ש זאת והנה בגוף הסברא כ"כ הקצה"ח בסי' ס"א בשם אחיו הרב ז"ל ליישב דברי הרמב"ם ועמ"ש סי' שנ"ד לסתור דברי אחיו וממילא נתיישב קושייתך ואין להאריך. ובאמת התוס' בסוגיא דצנועין לא אזלי בשיטת הר"מ וכמ"ש בד"ה הוא דאמר כצנועין וע"ש במהרש"א. אך לפענ"ד הי' נראה דאף לשיטת הר"מ לא מועיל לפדות אף בשמטה דבאמת צ"ב מ"ש התוס' דבשמטה היו זוכין מן ההפקר דהא כיון שאסור לאכול עד שיפדה א"כ ל"ש הפקר דע"כ לא התירה התורה בשמטה והפקר לאכול רק דבר שמותר אבל כרם רבעי דצריך פדייה ל"ש הפקר ומה דאמר רשב"ג בד"א בשמטה דהפקר נינהו היינו כיון דכל הדברים מופקרים שפיר עשו להם תקנה בציון כדי שלא יבואו להנות מן האיסור ולא ידעו אבל לא שדברים האסורים יהי' שייך הפקר דהא לא מצי לזכות באה"נ ול"ש לומר שיזכו בהם וצ"ל כיון דיכולים לפדות שפיר מצי זכו דהא יש לו היתר ע"י פדיון ולפ"ז ל"ש לומר דמצי לזכות להם דזכייה מטעם שליחות דהא קודם הפדייה לא מצי זכי בהם ואיך יזכו הצנועים להם במידי דלא שלהם עדיין טרם שפדו. עוד י"ל בזה דהנה באמת צ"ב דברי הר"מ שכתב דבצנועין היו יכולין לזכות להם הצנועין רק דהגזלנים בעצמם א"י לפדות והא בלא"ה ל"ש זכייה בגוה דדלמא הגזלנים רוצים להוליך הפירות לירושלים לאכול שם וא"כ כל שמעורב קצת חוב ל"ש לומר זכין לאדם שלא בפניו ועט"ז סי' ש"ה לענין פדיון הבן ובנקה"כ וכבר האריך המח"א הלכות זכייה בזה דכל שמעורב קצת חוב לא שייך לומר זכין לאדם שלא בפניו. אך ז"א דשם בשאר שני שבוע דא"ב לפדות וא"כ מכ"ש שא"י לאכול בירושלים והו"ל בוצע בירך וא"כ ל"ש לומר דהו"ל חוב בשביל שרוצים להוליך לירושלים ושפיר הוצרכו התוס' לומר דלכך ל"מ זכייה כיון דהם בעצמם א"י לפדות ל"מ משוי שליח ולפ"ז זהו בשאר שני שבוע אבל בשביעית דהוא הפקר שוב ל"ש לומר דהוה זכייה דדלמא רוצים להוליך לירושלים ושוב ל"ש לפדות מתורת זכייה וז"ב. והן נסתר בזה דברי הקצה"ח בשם אחיו הרב ז"ל סי' ס"א שם: