שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ט סימן י״ז

שוב ראיתי בקצה"ח סי' קכ"ג שכתב לדייק מדברי רש"י דגבי הרשאה אינו יכול להקנות לשליח הואיל ואינו ברשותו ודייק מדבריו דאף בציית דינא כל דמחוסר העמדה בדין מקרי דבר שאינו ברשותו ודבריו תמוהים לפענ"ד דבתוס' והראב"ד והרשב"א מבואר להיפך דכל שאינו גזילה ולא כפרי' מקרי ברשותו ע"ש ומדברי רש"י אין ראיה די"ל דזה דוקא ללישנא קמא דנהרדעא דס"ל דכל דאינו ברשותו אף דלא כפריה אין כותבין הרשאה. אבל ללישנא בתרא דוקא על גזילה ומלוה ע"פ אין כותבין ועיין בחידושי רשב"א בשבועות שם שרצה לומר דלל"ק אף על מלוה בשטר אין כותבין והביא ראיה דאל"כ ל"ל לאוקמא כר"י לוקמא ככ"ע דהא מלוה ע"פ וגזילה א"י להקדישו דהא מלוה להוצאה ניתנה וכדפריך בקידושין ד' מ"ז דלמה קנה במכר הא להוצאה נתנה וע"כ דלל"ק אף במלוה בשטר א"י להקנות ולהרשות וקצה"ח שם תמה דמה ראיה משם הא המלוה בודאי עכ"פ יכול למחול דמחילה א"צ קנין וע"כ דבתורת קנין וקידושין לא מצי להקנות ע"ש ולפענ"ד לא זכיתי להבין דאה"נ דמזה ראיית הרשב"א דא"י להקנות מלוה וממילא א"י להרשות וא"כ שוב יכול לאוקמא ככ"ע וגם מ"ש דמחילה א"צ קנין עיין במחנה אפרים שנסתפק בזה מיהו העיקר כדברי הקצה"ח דמחילה א"צ קנין גם מ"ש הרשב"א דא"י להרשות גם על מלוה בשטר והאריך הקצה"ח כיון שיכול למכור למ"ד מכירת שטרות דאורייתא כמו כן יכול להקנות ולהקדיש באמת שהדברים פשוטים דשאני הרשאה דאינו באמת מכירה רק שמשוהו שליח בעלמא וגם שליח גמור לא הוה וא"כ פשיטא דאינו דומה למכירה ממש וגם במכירה המוכר יש לו שעבוד נכסי ובהרשאה ל"ש זאת וז"פ. ומ"ש הרשב"א דיכול להקנות גזילה כל דיש עדים וראה אף דאינו ברשותו וע"ז תמה דכיון דגזילה היא א"י להקנותו אף שא"ב. הנה באמת כדבריו כן הוא דא"י להקנות גזילה כל דלא הוציאה אבל סברת הרשב"א נכונה דניהו דא"י להקנות משום דעכ"פ אינו ברשותו וכמו שא"י להקדיש דבעי איש כי יקדיש את ביתו קודש. אך נראה דלפמ"ש בשיטה מקובצת בב"ק ד' ל"ג דבדבר שסופו לבא ברשותו יכול להקדישו ואם הקדיש הנגזל דבר שא"ב ואח"כ העמיד הנגזל להגזלן בדין והוציא מידו קדוש למפרע א"כ ה"ה דאם מכר דבר שא"ב ואח"כ העמיד הנגזל להגזלן בדין דמכור למפרע ולפ"ז לענין הרשאה דעיקר הרשאת הוא רק לכשיוציא בדין שפיר יכול להרשותו דעיקר הרשאה היא רק לכשיבא לרשותו ויוציא בדיינים ואז יהי' למפרע שלו. איברא דלפ"ז צ"ב למה צריך דוקא שיהי' עדים וראה מיהו ז"א דכל דליכא עדים וראו א"כ שוב יוכל להיות דלא יוציא כלל אבל כל דאיכא עדים וראו א"כ בודאי עומד שיוציא בדיינים וכל שמרשהו ועיקר הרשאתו שיוציא בדיינים וא"כ בכה"ג בודאי יכול להרשהו וכמ"ש ודו"ק היטב: