שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ט סימן י״ב

והנה שאל אותי החריף ושנון מו"ה זאב וואלף נכד הרב מזוועהל ז"ל בהך דצנועין דאמאי א"י לחלל דניהו דהוה דבר שא"ב מ"מ לגבי העניים שלקטו יכולין הבעה"ב לתתם להם וכמ"ש האחרונים דמש"ה מועיל יאוש אף דהוה דבר שא"ב מ"מ לגבי הגזלן מועיל היאוש דהא כעת מונח ברשותו של הגזלן וה"ה בזה עכ"פ אצל העניים מונח הדבר ואף שהם גזלנים מ"מ מקרי ברשותם וא"כ מועיל מה שיתנו להם בעצמם ושוב יכולים לחלל דהו"ל זכייה ול"ש כל מידי דל"מ עביד ל"מ משוי שליח וכמ"ש התוס' בקידושין דף נ"ו דהא העניים יכולים לחלל דברשותם הוא והבעה"ב נתן להם ושוב יכולין הבעה"ב לחלל ולכאורה קושיא גדולה היא. והנה באמת מה שאמר בשם האחרונים ת"ל אני קיימתי כן מסברא דנפשאי בתשובה לענין יאוש בחוב והבאתי שם שמצאתי בשו"ת שאגת ארי' סי' ל"ג בסופו וכ"כ בפשיטות ומהתימה ששם סמוך ונראה מביא סוגיא דצנועין ואח"כ כתב כן בפשיטות וא"כ קשה סוגיא דצנועין. ולפענ"ד נראה דהנה באמת גוף הסברא צ"ב למה יועיל יאוש לגבי הגזלן וכן אם יתן במתנה דמה מהני לגבי הנגזל דסוף סוף אינו ברשותו ואין לו כח להקדיש וכן ליתן במתנה דהא א"ב. ולפענ"ד נראה דהנה הבעה"מ פרק שור שנגח ד' וה' גבי אנן יד עניי אנן דעתו דבגזילה אם הגזלן רוצה להחזיר הגזילה שוב הוה ליה פקדון אצל הגזלן ויכול הנגזל להקנות ולהקדיש והרמב"ן חולק עליו בזה ודעתו דכל דאתי לידי' בתורת גזילה אף שרוצה להחזיר א"י להקדישו ע"ש. ולפענ"ד נראה ברור דאף לשיטת הרמב"ן זה דוקא אם רוצה להקדיש או להקנות לאחר אבל אם רוצה להקנות להגזלן זה פשיט דיכול להקנות דהא לגבי הגזלן אנן סהדי דהגזלן בודאי מקנהו לו כדי שיוכל לקנותו וז"ב לפענ"ד וזכייה מטעם שליחות וז"ב מאד בסברא: