שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ט סימן י״א

והנה התוס' בקידושין דף נ"ו ד"ה מתקיף לה כתבו דהלוקח יכול לחלל המעשר שביד המוכר דזכיה משום שליחות משא"כ בהך דצנועים דהוה גזל ולא נתייאשו הבעלים וכל דהם א"י לחלל גם הבעלים לא יכלו לחלל דל"ש שליחות דהוה כל מלתא דהוא ל"מ עביד ע"ש ובהפלאה שם הקשה דהיאך יכול לחלל בלי חומש כיון דשליחותי' דמוכר קעביד והמוכר צריך להוסיף חומש ודבריו תמוהים דע"כ לא בעי חומש אלא כשפודהו במעות הבעלים אבל בזוזי דהלוקח והמעשר דבעלים לא וכן מבואר בקידושין ד' כ"ד לענין אשה בזוזי דידה ומעשר דבעלה וכן מבואר ברמב"ם פ"ה ממעשר שני ע"ש ונשאלתי בזה מהחריף השנון מוה' מאיר בראם ני' ולפום רהיטא הוא תימה רבתי על הגאון. ויש להמליץ בעדו דכוונתו דאיך אפשר להיות מטעם שליחות כיון דהמוכר היה צריך להפריש חומש ובלא חומש לא יכול לפדות ושוב כל מלתא דהוא ל"מ עביד לא מצי משוי שליח וכמו בצנועין ודו"ק כנ"ל לפום רהיטא ואף דהוא גופא יכול לזכות המעות לאחר שיפדה היינו שלא יהי' נעשה שלוחו רק כאילו זכה בהמעות ופודהו משלו אבל להיות שלו לא ואף דהחומש אינו מעכב מ"מ כיון שא"י לאכול עד שיפדהו ואפי' בשבת א"כ שוב ל"מ שיהיה הלוקח נעשה שלוחו וכמ"ש דכל מלתא דהוא ל"מ עביד ל"מ משוי שליח וכן אמרו בהדיא בקידושין ד' כ"ד אילימא בזוזי דבעל ומעשר דבעל שליחותי' דבעל קא עבדה והיינו דכל דנעשית שליחו חייבת בחומש ואף דבזוזי דידה הוה מצי לפדות היינו לא מטעם שליחות רק מתורת אחר שפודה דאין צריך ליתן חומש וגם אם הי' בעלה מזכה לה המעות הוה המעות שלה אבל פדיון המעשר בא מחמת מעות של אחר משא"כ אם נעשה הלוקח שליחו של הבעל פשיטא דלא מצי לפדות בלי חומש וכן מבואר שם לענין מעשר דבי נשא דכל שפודית ממעות בעל ושליחות דידי' קעבדא בעי חומש ובמעות שלה הוא דאינה חייבת משום דהמעשר של בעל והפדי' היא משלה ותדע שהוא כן שהרי הרמב"ם כתב סוף הלכות תמורה דהבעלים לכך מוסיפין חומש משום דאפשר שניחם על הקדישו לכך מוסיף חומש ולפ"ז במעות של אחר פשיטא דא"צ להוסיף חומש ולכך ע"כ דהכוונה דהמוכר ל"מ לעשות ולחלל בעצמו וכמ"ש ודו"ק: