שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ט סימן י״ג

ובזה נראה לפענ"ד דלכך לא מועיל יאוש גרידא משום דבאמת כיון דהפקר ל"מ בדבר שא"ב ממילא גם יאוש ל"מ וא"ל דאנן סהדי דרוצה להחזיר שיהי' ברשות הנגזל כדי שיוכל לייאש דז"א דהרי שיטת הרמב"ן דבדבר שא"ב הוא דמועיל יאוש אבל כל שהוא ברשותו ל"ש יאוש ואף לפמ"ש הקצה"ח סי' רנ"ט בכוונת הרמב"ן בכה"ג שרוצה להקנות לו כדי שיוכל להקנות לו בודאי ל"מ יאוש דחשוב כאילו הוא ברשותו ממש ושוב ל"מ יאוש ולכך במציאה מועיל יאוש דאף דהוה דבר שא"ב מ"מ המוצא מקנהו לו כדי שיוכל לקנות כיון שבהיתירא אתיא לידיה משא"כ בגזלן שכל עיקר היאוש הוא משום דהוא גזלן וכל שרוצה להקנות לו שוב לא מתייאש ועדיין צ"ע דמ"ש ממוצא דגם באבידה ל"מ יאוש כל שהוא ברשותו. אך בלא"ה נראה לפענ"ד דכיון דאמרינן בב"ב דף מ"ד ניהו דמייאש מגופי' מדמי מי קמייאש א"כ שוב הו"ל מטלטלין דכפריה דניהו דמתייאש מגוף המטלטלין אבל מהדמים לא מתייאש וא"כ איך נימא דהו"ל כאילו הן ברשות הנגזל דבודאי רוצה להחזירו כיון דהלה מקנהו לו דז"א דעכ"פ על אותן המטלטלין יש לו להנגזל חוב ממון וא"י לייאש ודו"ק והיה מקום להרחיב הדיבור בזה אי מועיל יאוש בחוב וכבר האריך בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל בזה ול"ש זאת לענין יאוש דניהו דהו"ל דבר שא"ב מ"מ הא מסלק עצמו דז"א דהא מבואר בסוגיא בצנועים דא"י לייאש דבר שא"ב ועכ"פ הסברא שכתבתי נכונה. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה שייך התם אבל כאן לענין חילול באמת הא הו"ל כרם רבעי וממון גבוה ובלא"ה אינו ברשותו של הנגזל רק דהתורה נתנה לו כח שיחלל על המעות אבל כ"ז שלא פדהו הוא של גבוה וא"כ כיון שהעניים גזלו שוב א"מ יאוש דהוה דבר שא"ב וא"ל דהא לגבי הגזלן שפיר מועיל יאוש דז"א דהא הו"ל דבר שא"ב וא"ל דרוצה להחזיר כדי שיוכל לזכות בו דז"א דהא א"י לתנו לו דהא הו"ל דבר שא"ש ואיך יכול ליתן לו וכל דא"י ליתן לו שוב א"י לחלל ג"כ דרק לאחר החילול נעשה שלו וז"ב. והן נסתר מחמתו דברי הא"מ סי' כ"ח ס"ק י"ג לענין אם שניהם יכולין להקדיש ודו"ק: