שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ח סימן ט׳

ובזה נראה לפענ"ד ראיה לשיטת רש"י בכתובות דף ק"ד דפירש דהיורשים זנו אותה כשהיא בבית אביה והמרדכי פירש דעיקר החילוק שבין בית אביה לבית בעלה הוא משום דבבית בעלה נותן לה מזונות היורש משא"כ כשהיא בבית אביה. ולפמ"ש לא הי' ראוי להיות מועיל מחילה וכמ"ש ודו"ק. ובזה נלפענ"ד לפרש דברי הירושלמי וכן קי"ל בש"ע אהע"ז סי' צ"ג ס"ה דהתובעת כתובתה דהדין שאין לה מזונות זה דוקא כשתבעה מעצמה אבל כשרמוה או שתבעה מדוחק יש לה מזונות והיא תמוה דטעמא מאי. ולפמ"ש י"ל דהירושלמי מפרש דהא דתובעת כתובתה אין לה מזונות הוא משום דמחלה על מזונותיה ואף שמחילה בלב הוה מחילה ולפ"ז כל שהי' בטעות שרמוה או שתבעה מדוחק ל"ש מחילה ויש לה מזונות. ומזה ראיה לשיטת הר"ן והמ"מ דס"ל דמזונות מדרבנן ולכך יש לה יכולת למחול אף דכבר מגיע לה מזונות דאף לשיטת הראב"ד פח"י מאישות דמזונות אין מגיע לה מעת שנשאה רק לאחר מיתה מתחיל החיוב של המזונות שלאחר מיתת הבעל ולכך כל הנשים שוות מ"מ עכ"פ כבר הגיע החוב מקודם ואפ"ה יכול למחול וע"כ דמזונות אינו רק דרבנן. איברא דלפמ"ש בהגהת אשר"י בב"מ דף ס"ב גבי התם הלוואה הכא זבינא דמחילה בטעות הוה מחילה משום דהלה זכה במה שבידו וקנאו ביאוש והפקר ע"ש א"כ ניהו דהוה מחילה בטעות מ"מ הוה מחילה ואין היורשים חייבים לתת לה מזונות. אמנם נראה דהדבר נכון דהרי לענין מזונות נכסי בחזקת אלמנה קיימו וכדאמרו בכתובות דף צ"ו וכמ"ש התוס' וכיון דנכסים בחזקתה שוב לא מועיל מחילה בטעות כמ"ש בהגהת אשר"י שם דדוקא כשנותנין לאחר מועיל מחילה בטעות אבל קנין בטעות חוזר כי עדיין בידו ע"ש וה"ה כאן וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה שהקשו האחרונים בהא דאמרו בגיטין דף ל"ד דא"ל דכתובה לית לך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא מזוני נמי לית לך דכל התובעת כתובתה אין לה מזונות והרי שם היה מחילה בטעות כי סברה דיש לה כתובה ולכך מחלה על מזונות. ולפמ"ש א"ש דהנה שיטת הרמב"ם דאשה שאין שטר כתובה בידה אין לה מזונות שמא מחלה והרמב"ן חולק בזה והביא ראיה מהש"ס הלז דאף שבועה א"צ למזונות דאל"כ אמאי לא אמר דגם מזונות לית לה מטעם שא"י לישבע כמו שאינה גובית כתובתה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא והטעם של הרמב"ן משום דנכסים בחזקתה לענין מזונות ועיין ב"ש סי' צ"ג ס"ק כ"ט שהאריך בזה. ומעתה אין קושיא דלכך שם כיון דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ול"ש לומר שתשבע בסוף ושוב אין הנכסים בחזקתה שוב שפיר מועיל מחילה אף דהוה מחילה בטעות דכל שא"י לישבע לא הוו הנכסים בחזקתה וגם עכ"פ מחוסרת שבועה והא דלא קאמר דמזוני לית לה משום דצריכה לשבע הוא משום דבאמת ע"כ לא כתב הרמב"ם דחיישינן שמא מחלה רק בשאין הכתובה יוצא מתחת ידה אבל כאן דיש לה כתובה או במקום שאין כותבין כתובה רק דהיא תובעת כתובתה א"כ עכ"פ ל"ח בסתם שמא מחלה או שמא תפסה צררי וכדומה ולכך אמר דכיון דעכ"פ תבעה כתובה הוה מחילה ועכ"פ הנכסים אינם בחזקתה כיון דצריכה לשבע וא"י לשבע שוב מועיל המחילה: