שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ח סימן י׳

ובזה מיושב קושית הט"ז דגם לשיטת הרמב"ן יקשה דכל הטעם דא"צ לשבע על המזונות הוא משום דתשבע לבסוף וכאן א"י לשבע בסוף דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ולפמ"ש א"ש דפשיטא דלא תפסיד בשביל זה מזונות במה שא"י לשבע בסוף ולא גרעה מחשודה גמורה דאינה מפסדת בשביל זה כיון דיש לה ממעשה ב"ד ורק דהנכסים בחזקתה עכ"פ לא מקרי וא"כ שפיר מועיל המחילה והרמב"ן שפיר הקשה על הרמב"ם דלהרמב"ם דס"ל דצריכה לשבע על המזונות ולא ס"ל דהנכסים בחזקתה וא"כ שפיר לא תגבה כל דחשודה אבל לשיטת הרמב"ן באמת הנכסים בחזקתה בסתם אלמנה ורק כאן דחשודה אבל עכ"פ לא תפסיד בשביל זה דאטו ברור הוא שהיא חשודה אנן חשדינן אותה ופשיטא דלא תפסיד בשביל זה וז"ב. ומן האמור קשה לי על המהרש"ך דדעתו דטעם דתובעת כתובה אין לה מזונות הוא משום דהוה כגבוי כבר כל שתובעת בב"ד. ולפמ"ש הדבר תמוה דא"כ שם דלא תוכל לגבות הכתובה כלל דרב לא מגבי כתובה אמאי תפסיד המזונות עי"ז וגם קשה לי בהא דאמרו בכתובות דף ק"ד ע"ב גבי חמתי' דר"ח דאמר לה לא מזוני אית לך ולא כתובה דלמה לא יהיה לה מזוני ובש"ע בסי' ק"א לא מבואר רק דכתובה אין לה אבל מזוני למה לא יהי' לה וע"כ משום דתובעת כתובה והרי לא נתן לה הכתובה. ומיהו בלא"ה דהא כל שלא תבעה בב"ד לא הפסידה המזונות כמבואר סי' צ"ג ואולי כשם שבכ"ה שנים מחלה הכתובה מחלה ג"כ המזונות דהוה מתנאי כתובה ועכ"פ מבואר דהוא מתורת מחילה אף דהוה מחילה בטעות דסברה דיתנו לה כתובה ולפמ"ש עכ"פ הנכסים לא הוה בחזקתה וצ"ע בכ"ז. נחזור לענינינו דעכ"פ בכתובה שפיר י"ל דמטעם מחילה נגעו ביה ולפ"ז ממילא י"ל דבשובר לכך ל"צ מטי לידי' דמועיל מחילה. ובזה מיושבין היטב דברי הרי"ף שכתב גבי שובר בזמנו טריף דאף בלא הגיע שובר לידו מועיל ותמה הש"ך דא"כ עדיין קשה מהא דאמר גבי שוברין ודייתיקי דחיישינן דלמא נמלך ואף לאביי בעינן מטי לידי' והרי בשוברין ל"מ מחילה ולפמ"ש א"ש דדוקא גבי שובר דכתובה כתב הרי"ף דמועיל דהרי מ"מ מחל בלב ומתורת סילוק נגעו בו דמועיל בכתוב' אבל בשובר דחוב ל"מ סילוק: