שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ח סימן ח׳

נחזור לענינינו במה שהבאתי בשם הרמב"ן דלמ"ד עבחז"ל לא בעי מטי לידי' כלל לכאורה קשה בהא דאמרו בגיטין דף מ"ב הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זא"ז וקשה ניהו דמסר לשניהם כאחת הא עכ"פ עדים בחתומיו זכין לאחד בתחלה אף דלא מטי לידי' ודוחק לומר דמיירי שלא הי' בע"ח כלל ואף במצוה לתת לידו דעת הש"ך בחו"מ סי' מ"ג דמועיל דלא כב"ח וצ"ל דעכ"פ ביום ההוא ל"מ רק לבסוף היום וכמ"ש הר"ן בפ' המגרש באורך ועיין תוס' ב"מ דף כ' וא"כ זכו שניהם בב"א כיון דאין כותבין שעות זכו שניהם כאחד בסוף היום. ובזה יש ליישב הא דמחלק בין אמר כלו ובין אמר חצי חצי ונדחקו רש"י ותוס' למה בחצי חצי עכ"פ שניהם ביחד מהראוי לזכות ולפמש"ל י"ל דבאמת כיון דעבחז"ל א"כ ממנ"פ אם נימא דיזכה כל אחד בעת כתיבת השטר וחתימתו וא"כ הרי שייר בקנינו דלא הקנה לו רק החצי מאי אית לך למימר ששניהם לא זכו רק בסוף היום עכ"פ בעת החתימה של הראשון הי' שיור עד דמטי לידייהו וגם בעת חתימת השני לא הי' רק בחצי והרי אף דזכו למפרע מ"מ לא זכו בעת החתימה רק כל אחד בחצי ואף למ"ד ע"מ כרתי מ"מ בעי ע"ח מדרבנן עכ"פ ובע"ח לא זכו בכלו וכעין זה כתב הר"ן שם ודו"ק ועפ"י שם: והנה לכאורה היה נ"ל דבר חדש בטעמו של הרי"ף דס"ל דבשובר לא בעי מטי לידיה עפמ"ש המסגרת השלחן בשם המהרש"ל דאם אומר שבלבו הי' למחלו ועכשיו רוצה להתנקם ממנו לאיזה סבה ותובעו לא מהני תביעתו דמחילה בלב הוה מחילה וכן הוכיח הסמ"ג דמחילה בלב מועיל דאל"כ מה מוכח מדלא תבעה כתובתה שנים רבות מחלה והא הוה מחילה בלב וע"כ דמועיל מחילה אף בלב אף דנקט שטרא ע"ש ולפ"ז לכך לא בעי בשובר מטי לידיה דאף בלא מטי לידי' כיון דעכ"פ העדים כתבו לו שובר עפ"י צוויו א"כ היה עכ"פ בלבו למחול לו וא"כ ל"מ חזרה. איברא דהקצה"ח ס"ק י"ב הביא דברים אלו בשם המהרש"ל ותמה ע"ז דבלב ל"מ דל"מ בשום מקום מחשבה בלב אף בהפקר והקדש וא"ל דמדין סילוק מועיל דז"א דהא סילוק ל"מ רק בדבר שלא בא לידו כמו דאמרו בכותב לה ועודה ארוסה אבל בחוב ל"מ. והנה דבר גדול דיבר בזה אבל אכתי קשה על הסמ"ג דמביא ראיה מדמועיל מחילה בכתובה שלא תבעתה כ"ה שנים הרי דמועיל מחילה בלב. אך נראה דהדבר נכון דבשטר כתובה ודאי מועיל דל"מ לשיטת מהראנ"ח הובא במלמ"ל פכ"ג מאישות דבדרבנן מועיל סילוק ולפ"ז כתובה דרבנן ודאי מועיל סילוק אלא אף לפי שאר חילוקים שם נראה כיון דכתובה לא ניתנה לגבות מחיים א"כ פשיטא דמועיל סילוק כל שמוחלת מחיים וא"כ אף שם דהיא אלמנה מ"מ כיון דכל התובעת כתובתה אין לה מזונות א"כ כ"ז שהיתה רוצית לזון לא יכלה לתבוע הכתובה והוה כלא הגיע הזמן של הכתובה דכ"ז שיש לה מזונות א"י לתבוע הכתובה ושפיר מועיל המחילה על הכתובה כל שלא תבעתה כ"ה שנים: