שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ז סימן ט׳

ובזה אמרתי ליישב דברי הש"ע חו"מ סי' מ"ו סל"ה דאם חתם על השטר טרם שנעשה חתנו ואח"כ נעשה חתנו דהוא א"י להעיד אבל אחרים יכולין להעיד על חתימתו ודוקא שהשטר יוצא מת"י אחר אבל כשיוצא מת"י עדים לא והוא מהב"י שחידש כן עפ"י הרי"ף דכל כה"ג הוה מפ"כ ותמה הקצה"ח דלפי הרמב"ן והנימוק"י הנ"ל אין נ"מ בזה דכל שהי' יכול לתנו ליד הבע"ד מקודם אף שלא נתנו רק לאחר שנעשה חתנו אף ביד העדים מקרי שטר ע"ש שהניח בקושיא. והנה על הב"י בעצמו באמת ל"ק דהב"י לשיטתו שכתב בסי' כ"ח דבעינן שיגיע לידו ושוב לא מקרי שטר והקצה"ח לא נזכר מדברי הב"י אלו אבל עכ"פ לדידן דקיי"ל כשיטת הרמב"ן והנימוק"י א"כ אין מקום לדין הלז וכן הקשה בתומים ורמז בקיצור לשונו ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון שנעשה חתנו אח"כ א"כ פקע יד בעלים מיניה וא"כ ל"ש דהוה כנחקרה עדותן בב"ד דהא לא הגיע ליד בעלים ואף דאמרינן מדחתם מסתמא הי' כהוגן ז"א דאדרבא אמרינן כיון דיכול לכבשו עוד לא נגמר המעשה וכאן ל"ש לומר כיון דיכול לבקש מידו השטר שוב הוה כהופקד ביד העדים דז"א דכעת לא יוכל לבקש מתחת ידו דהא הוא קרוב ואין ראיה מה שנמצא כעת זכות ת"י ושוב הו"ל מפ"כ וז"ב מאד. וגם י"ל דגם הרי"ף מודה דע"כ לא אמרינן דהוה בשטר כמו שנחקרה עדותו בב"ד רק במי שראוי להגיד בפה כעת אבל אם כעת נעשה חתנו ואינו ראוי להגיד בפה מה מועיל מה שכעת נותנו ליד הבע"ד ונעשה כמו שנחקרה עדותו הא כעת אינו ראוי להגיד והוה כמו אלם וגם הרי"ף מודה דבאלם לא הוה כמו שנחקרה וכשיטת ר"ת דבאלם פסול מפ"כ: