שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ז סימן ח׳

ולפ"ז מיושב היטב קושית הש"ך דהרי בסי' רמ"א מבואר דכל שיש שטר ל"מ מחילה כל שלא החזיר השטר ועיין בגליון הש"ך שם שכתבתי ראיה נפלאה מהירושלמי וזה לשוני שם עש"ך ס"ק ד' ושם אינו מבואר רק לענין שטר ולא לענין משכון ואז מצאתי בירושלמי פ' שני דייני ה"ב מפייס הווינא ומחיל לי הגע עצמך דהו"ל משכון מפייס הוינא ומהדר לי משכונא משמע דכ"ז שהמשכון ת"י ל"מ מחילה מדלא קאמר סתם מפייס הוינא ומחיל לי וה"ה לענין שטר. אחר זמן רב האיר ד' עיני ומצאתי בשיטה מקובצת בב"ק דף מ"ט גבי משכונו של ישראל ביד הגר שכתב ראיה זו ולא ביאר היטב שלא העתיק לשון הירושלמי יפה ע"ש ושמחתי עכ"ל. עכ"פ לא מהני מחילה כ"ז שלא החזיר השטר וא"כ שוב מקרי מפ"כ הרי בעינן שיזכה בשובר דאל"כ ל"מ מחילה כ"ז שלא החזיר השטר. אך באמת הדבר נכון דהרי הרי"ף כתב זאת גבי הא דאמר אביי בדף כ' שובר בזמנו טריף דאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו והרי שם מיירי בקרקע המיוחד לכתובתה כמ"ש רש"י בד"ה ומפיק לשובר שכתוב בניסן וכו' ויחזיק הבעל בקרקע המיוחדת לכתובתה שלא כדין וא"כ לענין הקרקע המיוחדת לכתובתה שפיר מועיל מחילה בשובר אף דלא מטא לידה דאף דלא החזירה כתובתה הא אין המחילה כעת רק על הקרקע שייחד לה לכתובתה וכתובתה סתם הוא על כל הנכסים ושפיר מועיל מחילתה ולא מקרי מפ"כ וז"ב. ולפ"ז מיושב היטב קושית הש"ך דבשובר על שטר מלוה בהא שפיר צריך שיגיע לידו דכ"ז שלא החזיר השטר לא נתבטל השטר והו"ל השובר מפ"כ ודו"ק היטב כי חריף הוא ונסתייע שיטת הב"י. אבל באמת לא אכחד קושט דברי אמת דהעיקר כהבנת הרמב"ן במלחמות ובספר הזכות והנימוק"י בדברי הרי"ף דהכל תלוי אם הוא שטר שראוי לתתו ליד המלוה אף שלא נתנו הו"ל כפקדון ביד העדים מיד המלוה משא"כ בשטר קידושין דכל שאסור ליתנו ליד האשה שמא תמחוק הזמן שוב לא מקרי שטר ואף דיכולין לכבש השטר כ"ז שלא נתנו מ"מ כיון דעבדי מעשה וחתמו השטר והמלוה יוכל לתבוע הזכות שיש תחת ידם כמבואר סי' ט"ז ס"ד דהאומר לחבירו שטר שיש לי תחת ידך זכות בו לי דצריך להראותו לו ע"ש וא"כ ה"ה בזה כל שיש לו בו זכות ושטר נכתב שיתנו להמלוה א"כ אף שיש ת"י העדים הרי הוא כאלו נפקד מן המלוה ביד העדים אבל כל שאין רשאין לתנו להאשה לא הוה תורת שטר עליו רק שטר משמוש ומקרי מפ"כ וז"ב: