שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ז סימן ו׳

שוב ראיתי בב"ש סי' קמ"א ס"ק ג' שכתב להקשות לשיטת הרמב"ם דמפי כתבם לא הוה רק מדרבנן א"כ לא מהני גט הבא ממדינת הים מה"ת וזה א"א. ולפמ"ש הדבר מבואר בש"ס דרק מדרבנן עשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד וא"כ שוב מועיל מה"ת כל דא"צ דו"ח וכמ"ש וז"ב. ובזה מיושב קושית הב"ש סי' קמ"ב ס"ק ה' דאמאי כשבא הבעל וערער בא"י אינה מגורשת כלל והא מה"ת ל"צ קיום ולפמ"ש א"ש דכל שלא אמר בפ"נ ולא עשו כמו שנחקרה עדותן בב"ד שוב צריך קיום מן התורה בשביל שלא יצטרך דו"ח וז"ב ועיין תומים סי' מ"ו שהאריך בענין הלז ולפמ"ש מיושב היטב ואכ"מ להאריך באופן שלפענ"ד בדברי הרמב"ם אין לנטות ימין ושמאל שכן הי' שיטתו ולפמ"ש מ"ש הרמב"ן דמצינו ד"נ וקנסות שהן עפ"י כתב לפמ"ש א"א לומר כן דכל דבעי דו"ח פשיטא דפסול ע"י שטר וכמ"ש וע"כ כמ"ש המג"א דמה שכשר ע"י שטר הוא משום דלא דנין על השטר כלל ודו"ק. ובזה הן נסתר מחמתו דברי הש"ך סי' ל"ג שדעתו דגם בממון בעינן עדות שאילה"ז אף דבטלוהו לדו"ח דאל"כ הא בעדות שבשטר ל"ש עדות שאילה"ז דיכלו לומר אחרנוהו וכתבנוהו וכדאמרו בסנהדרין ר"פ אד"מ ומיהו לשיטת הרז"ה דבשטר ל"ש כלל תורת הזמה א"ש והדברים עתיקים. עכ"פ דברי הרמב"ם נכונים: