שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ז סימן ד׳

ובזה מובן מה דאמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ול"ל לומר כמי שנחקרה משום דבאמת הא דכשר בשטר אף שלא נחקרה דמדרבנן נעשה כמי שנחקר בב"ד. ובזה מיושב היטב מה דהקשה הש"ך בסי' כ"ח על הרמב"ם מהא דאמרו בגיטין בדין הוא דבקיום שטרות וכו' וכדר"ל דאמר עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה בב"ד דמי ורבנן הוא דאצרוך וכו' הרי משמע דמועיל עדות שבשטר מה"ת ולפי מה שכתבתי אדרבא מבואר כהרמב"ם דמה"ת באמת לא הועיל דצריך דו"ח רק שנעשו כמו שנחקרה עדותן בב"ד והיינו מדרבנן שבטלו דו"ח וגם גיטי נשים כד"מ דמי לענין דו"ח ורק מדרבנן החמירו להצריך קיום עכ"פ וכמו דצריך קיום לכל השטרות מדרבנן והיינו משום אם לא יהי' קיום יש לחוש שמא מזוייף ושוב ל"ש תקנת הלוין דהרי יש לחוש שמא לא לוה וצריך דו"ח מן התורה ע"כ הצריכו קיום וכל שלוה שוב שייך כמו שנחקרה עדותן בב"ד וא"כ גם בגיטין כן מדרבנן צריך קיום ורק משום עגונא אקילו בה רבנן וז"ב. ובזה י"ל דזה טעמו של הר"ר אביגדור דכל דבע"ד מכחיש ואומר שמזוייף הוא צריך קיום מדאורייתא והש"ך בחו"מ סי' מ"ו ס"ק ט' כתב להשיג עליו דמה"ת לחוש לזיוף מה"ת. ולפמ"ש א"ש דבאמת מה"ת בטל עדות שבשטר דהא צריך דו"ח ורק מדרבנן הכשירו דל"צ דו"ח וא"כ זה כשנתקיים השטר ושייך תקנת הלוין אבל כל שלא נתקיים השטר שוב צריך להתקיים כדי שלא להצריך דו"ח וז"ב: