שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ז סימן ב׳

מה שהקשה בהא דאמרו בב"ב דף קל"ח ע"ב שכ"מ שאמר מנה יש לי ביד פלוני העדים כותבין אע"פ שאין מכירין לפיכך כשבא לגבות צריך ראיה וע"ז הקשה דמה מועיל אותו השטר הא הו"ל מפי כתבם וכל שאינו בצוואת בע"ד מקרי מפי כתבם כמבואר ברז"ה ביבמות פ"ג וא"כ כאן שאין הלוה בפנינו ואין העדים מכירין כלל הלוה איך כותבין ולמה צריך להשמיענו שא"י לגבות כ"א בראיה ומה חשו חכמים לב"ד טועין. הנה לפענ"ד הדבר פשוט דלק"מ דטפי הי' לו להקשות דמה שייך שטר בשזה אומר שזה חייב לו והא פשיטא דלהמלוה לא יכתבו שטר שלא בפני הלוה. אך באמת שם מיירי בשכ"מ שמצווה לפני מותו וא"כ לכך כותבין כדי שידעו היתומים אח"כ אצל מי הי' לו לאביו מעות ויחקרו וידרשו ע"ז אח"כ אולי ימצאו ראיה דאם לא יכתבו אז כשילכו העדים או ימותו ולא ידעו היתומים אצל מי מגיע להם מעות וזה שנחלקו ר"מ ורבנן דר"מ ס"ל כיון דבאמת אין לו דין שטר כלל דאין המלוה נאמן לומר שזה חייב לו ורק שכותבין לזכרון דברים לכך כותבין וכשיבאו לגבות באמת יצטרכו להביא ראיה בעדים והשטר הלז חספא בעלמא הוא ורבנן ס"ל דחיישינן לב"ד טועין שמא יחשבו ששטר זה יש בו ממש ויחשבו שכבר נודע להב"ד באמת שמגיע לו והלוה הודה וכדומה ולכך נתנו לו שטר ולכך ס"ל דלא יכתבו וז"ב מאד ופשוט אלא שמעלתו נתקשה בזה הרבה. וראיתי בטור שם בסי' רנ"ה שהביא בשם הרמ"ה דדוקא כשהש"מ מחלק זאת לאיש אחר שאין מעידין על גוף הלואה רק על הצוואה וכיון דיש לו זכות למקבל בזה לכך כותבין ולדידי' בפשיטות א"ש דלענין מה שצוה לתת להמקבל מקרי שטר גמור כיון שאין מעידין על הלואה דבזה צריך לשאל להלוה אבל מה שצוה מקרי שטר כיון דנעשה ברצון המצוה לא מקרי מפי כתבם אבל גם להטור החולק א"ש בפשיטות ודו"ק ועיין בב"ח מ"ש בכוונת הרמ"ה ולפמ"ש א"ש בפשיטות דברי הרמ"ה ודו"ק היטב בלשון הרמ"ה: