שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ו סימן י״ב

ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' בעירובין דף פ' דלמה כשר לחי של אשרה הא כתותי מכתת שיעורי' ועבב"י סי' שס"ג. ולפמ"ש כיון דלחי העומד מאליו צריך שיסמכו עליו מבע"י ולפ"ז כל דאחשבי' וסמך עליו שוב חשוב שיעור דהרי אחשביה והא דאמרו במנחות ק"ב דבנותר חבת הקדש מחשבי' היינו לענין טומאה דלא אחשביה ולכך צריך שחבת הקדש מחשבו. ולפ"ז כל הטעם דאינו עובר על ב"י פחות מכשיעור הוא משום דל"ש חשיבות במה שמניחו ואינו שורפו. ולפ"ז כל שיש בו שיעור בעצם רק שאתה אומר דאינו מחשבו במה שמניחו אבל כיון דהתור' עשתה אינו ברשותו כאילו הוא ברשותו מכ"ש בדבר שעומד לשרוף כ"ז שלא שרפו הו"ל כאילו לא נשרף ועובר על ב"י כיון דבעצם הוא שיעור חשוב כנלפענ"ד. ובזה אמרתי דבר נחמד במה דכתב רבינו פ"ב משגגות הט"ז דאם היו לפניו צלי של פסח ושל נותר ונתחלף ואכלו חייב שהרי לא עשה מצוה והקשה בצל"ח פסחים ע"ב דהרי מקור הדבר מהא דאמר שם ר"ל נתחלף לו שפוד של נותר בצלי ומנ"ל דמיירי בפסח שזמנו בהול ולא פירש דמיירי בקדשים אחרים שזמנם ליום ולילה או שני ימים דאין זמנו בהול אבל בפסח דאינו רק עד חצות א"כ הוה זמנו בהול ע"כ ע"ש שהניח בצ"ע. והנני יוסיף דרש"י באמת כתב בשאר קדשים. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי לכאורה קשה דשם דנתחלף לו בשוגג שוב יקשה דאיך יתחייב על נותר דהא נותר כתותי מכתת שיעורי' וא"ל דאחשבי' והוא בעצמותו חשוב דז"א דהרי בשוגג ל"ש אחשבי' כמ"ש הריטב"א במכות דף י"ז גבי ר"ש דלא אמרו כשיעור רק לקרבן ובפרט כאן דהוא נתכוין למצוה והיא קושיא נפלאה ולפמ"ש הרמב"ם א"ש דמיירי בפסח דאז אינו עומד לשרוף דאין שורפין נותר בי"ט וא"כ אז עכ"פ אינו עומד לשרוף ושפיר הוה שיעור חשוב וחייב ודו"ק ואף שיש לפקפק דעכ"פ עומד לשרוף רק שארי די"ט רביע עליו מ"מ י"ל דכל דעכ"פ כעת אינו עומד לשריפה ל"ש בזה כתותי מכתת שיעורי' ודו"ק היטב. ובמ"ש דכל דהוא שיעור חשוב בעצם שייך אחשבי' אף לר"נ בזה הי' נראה לפענ"ד דיש מקום לומר דביוה"כ דהוא ככותבת הגסה והוא יותר מזית א"כ שוב אם אכל כזית אף ר"ל מודה דאסור והטעם דהרי באמת זית הוא שיעור חשוב בכל איסורי מאכלות ורק ביוה"כ התורה שיערה בככותבת דבהכי מייתבא דעתי' וא"כ עכ"פ זית הוא באמת חשיב מצד עצמו ושוב שייך אחשביה דבהכי באמת הוא חשוב מצד עצמו וביומא דאמר בדף ע"ז ע"ב הניחא לר"י אלא לר"ל מא"ל היינו דמשמע דאף בכ"ש ממש דהיינו אף בפחות מזית וזה מותר לר"ל אף ביוה"כ אבל ביותר מזית אסור לר"ל. ובזה מיושב הא דכפל לשון הניחא למ"ד ח"ש אסור מה"ת וכו' הניחא לר"י אלא לר"ל מא"ל והיינו דר"י ור"ל נחלקו בשאר איסורים ושם הח"ש היא בפחות מזית וזה גם ביוה"כ פטור אליבא דר"ל. ובזה יש להסכים דברי הירושלמי פ"ו דתרומות דאמר מודה ר"ל ביוה"כ ובש"ס דילן משמע גם ביוה"כ ח"ש מותר לר"ל ולפמ"ש י"ל דשם מיירי ביותר מזית דגם זה מקרי ח"ש לגבי יוה"כ ואפ"ה מודה ר"ל דאף דלגבי יוה"כ השיעור הוא בככותבת כל דעכ"פ שיעור חשוב מקרי בשאר איסורים אסור לר"ל ביוה"כ ודו"ק היטב. ובזה יש מקום ליישב דברי הכו"פ שהקשה בסי' ק"י על הירושלמי דאמר דמש"ה לא עשו שני ימים יוה"כ משום הסכנה וע"ז הקשה לר"ל דחצי שיעור מותר א"כ היו יכולים לתקן ויאכל פחות פחות מכשיעור ולא יסתכן ומ"מ חשוב עינוי ותמהו האחרונים דהא לשיטת הירושלמי מודה ר"ל ביוה"כ. ולפמ"ש א"ש דדוקא מה שיותר מזית אבל קושית הכו"פ דיאכל חצי השיעור פחות מזית ובזה אפילו ביוה"כ מותר לר"ל ודו"ק. והנה בהא דאמרו דשור הנסקל מטמא טומאת אוכלין ופירש"י דהיינו לאחר שנגמר דינו דלאחר שנסקל מטמא טומאת נבילות וק"ל לשיטת ר"ת דפירש דשור הנסקל אינו נאסר מחיים מה יענה לזה מיהו זה אינו דגם ר"ת מודה דלאחר ששחטו למפרע נאסר ולק"מ: