שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ו סימן ח׳

והנה בשנת תרי"ב בר"ח אלול הקשה אותי הרב החריף מו"ה אהרן נ"י ראבד"ק סטרעליסק בהא דאמר ר"ש דלכך אין מטמא ט"א משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל והקשה דל"ל קרא הא ר"ש ס"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי וא"כ הו"ל כעפרא בעלמא וכמו דהקשה הש"ס במנחות דף ק"ב ומשני משום דחיבת הקדש מכשרתן אבל כאן ל"ש זאת ואמר שלפי שהברייתא יש בשם הרבה דברים שהן מהנקברים וכמו שור הנסקל וכבר נסתפקו הראשונים והאחרונים אם בנקברים שייך ג"כ כל העומד להקבר כקבור דמי ולכך הוצרך לטעם דלא מקרי אוכל. ולפענ"ד י"ל דאף דמדרבנן צריך קבורה שלא יכשל באיסור אבל מה"ת הי' מקרי אוכל ומטמא ולכך צריך קרא דמה"ת לא מטמא ט"א ודו"ק. והנה במה שהבאתי למעלה דברי הש"ס חולין קכ"ט דאבמה"ח אינו חשוב אוכל לר"ש שא"י להאכילו לאחרים וקשה טובא הא בבכורות שם מבואר משום דאסור בהנאה הוא דל"מ אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים אבל כל שמותר בהנאה מקרי אוכל וא"כ אבמה"ח דמותר בהנאה אמאי לא מקרי אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים וצ"ל דזה דוקא בכל הני דחשיב דאין איסור על הנכרי רק משום דאסור בהנאה לישראל לכך כל שאין אסור בהנאה שפיר מקרי אוכל דיכול להאכילו לעכו"ם אבל אבמה"ח שגם הב"נ נצטווה א"כ אף דאינו אסור בהנאה ולכלבים שרי להאכיל מ"מ כל שאין ראוי להאכיל לנכרי משום דב"נ אסור ועובר הישראל משום לפני עור לא תתן מכשול א"כ מקרי אוכל שא"י להאכיל לאחרים ועיין רש"י בחולין שם שפירש דא"י להאכילו בהיתר משמע משום דא"י להאכילו לעכו"ם בהיתר שהרי נאסר לעכו"ם לכך לא מקרי אוכל ואף דבתרי עברי דנהרא הוא דאסור מ"מ ניהו דהעכו"ם היה יכול לטלו אבל לא מקרי אוכל לגבי' דבאמת אסור ועוד כיון דאינו שלו רק של ישראל א"כ לא מצי למשקל מעצמו רק אם ירשהו הישראל שוב לא מקרי אוכל ואף דהרמב"ם פ"י ממלכים ה"ב כתב דאין עונשין בב"נ חש"ו לפי שאין להם דעת מ"מ אסור הישראל להאכילם ולא מקרי אוכל כל שאינו ראוי לעכו"ם לאכול וצ"ע דזה הטעם אינו מפורש בהדיא ובאמת כל דמקרי אוכל מצד עצמו ואינו אסור בהנאה אף שלעכו"ם אסור באכילה מ"מ הראוי להיות מקרי אוכל. עוד קשה לי דהרי מקרי אוכל שהרי יכול לבטלו ברוב ומה"ת מותר לבטל איסור וא"כ שוב מקרי אוכל שראוי להאכיל לאחרים דבשלמא אם אסור בהנאה אסור לבטל דהרי נהנה וכמ"ש בחוות דעת סי' צ"ט לענין נר חנוכה דכל שאסור בהנאה ל"ש ביטול דמ"מ נהנה אבל אבמה"ח דמותר בהנאה רק שלעכו"ם אסור שוב מותר לבטלו. ומזה ראיה ברורה למה שנסתפק הפרמ"ג ביו"ד סי' ס"ב אי אבמה"ח לב"נ שרי בביטול ברוב אי אחרי רבים להטות שייך בב"נ ואף דנרא' דבביטול בששים גם לב"נ שרי דהרי ליתא במציאות וגם טכ"ע לא שייך רק לישראל ולא לב"נ מ"מ הא לענין ביטול הכמות צריך שיתבטל ברוב וכמ"ש דו"ז הגאון ז"ל על הנוב"י לענין איסור שבא לעולם בתערובות והארכתי בזה בתשובה וא"כ שוב לב"נ ל"מ ביטול ברוב. אמנם אחר העיון א"צ לכ"ז דבאמת כל הטעם דביטול ברוב הוא משום דהאיסור נהפך להיתר או דאמרינן על כל אחת דאינו האיסור א"כ עכ"פ גוף האבמה"ח אין ראוי להאכיל לאחרים ורק אחר הביטול נפקע האיסור או שאינו איסור אבל אותו שנאסר זה א"י להאכיל לאחרים וגם לפמ"ש הנוב"י מהד"ב בחיו"ד סי' דביבש ביבש ל"מ ביטול ומה"ת אסור לבטל ל"ק. והנה הארכתי בזה ליישב אבל עוד לא נתחוור לי וצ"ע. אמנם אי קשיא הא קשיא דהיאך רצה הש"ס שם לומר דר"ש קאי אמציעתא והא שחיטה אינו עושה ניפול וא"כ אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים הוא ובשלמא לפי הס"ד דקאי ארישא א"ש אף דבמעורה ויכול לחיות ל"ש אבמה"ח כמבואר פ"ה ממ"א ה"ו מ"מ זה דוקא בששחטה אח"כ ולא קודם שנשחט' אבל במציעתא דהוה לאחר שחיטה ואין שחיט' עושה ניפול וא"כ ל"ש אבמה"ח. וצ"ל דמכאן ראיה ברורה למ"ש הרמב"ם פ"ה ממ"א ה"ו שם דאסור מה"ת אף שאינו לוקה וכלם תמהו דמשמע דאין בו רק משום מצות פרוש בלבד ולפמ"ש מוכח דעכ"פ אסור מה"ת דאל"כ יקשה לר"ש דהו"ל אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים דכל שמותר לישראל גם לב"נ מתיר השחיטה ועיין ביו"ד סי' כ"ז. שוב ראיתי ברש"י שם ד"ה אלא ובמהרש"א שם. ולפמ"ש גם במציעתא ג"כ חולק ר"ש משום דעכ"פ אסור ואולי רש"י ס"ל דאין בו רק מצות פרוש בלבד: ומדי דברי זכור אזכור מה דתמיה לי דברי הכ"מ פ"ט הי"א עמ"ש הרמב"ם דאחד אבר ואחד בשר מן החי והכ"מ תמה דהא לר"י דיליף בשר מן החי מטריפה א"כ ב"נ דטריפה מותר בו וא"כ מנ"ל דאסור בבמה"ח ועלח"מ שכתב ליישב דגם ר' יוחנן מודה בעכו"ם ע"ש שהביא ראיה דא"כ יקשה הברייתא דר' אושעיא לר"י ובאמת שכבר קדמו בחידושי רשב"א בחולין דף קכ"א. אבל אני תמה דלמה לא הביאו מכאן דר' יוחנן מפרש דר"ש מטהר דקאי על בשר דר"ש מטהר משום דא"י להאכילו לאחרים הרי מפורש דר"י ס"ל דבשר אסור משום דפירש מן החי ואסור לב"נ והוא תימה גדולה על הכ"מ: