שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ה סימן ט׳

והנה בשנת תרי"ג ה' עקב הגיעני מכתב מהרב מוה' שמואל אבד"ק ביזניב שנשאל בענין מס הנקרא איינקאמשטייער שדרך להעריך כל איש ואיש כפי מה שיאמר והטילו עליו יותר מכפי שהעריך עצמו והנה הפו"מ שם שמעו מאדון אחד שהגיד להם שיערוכו כל איש כפי מה שמרוויח ובידם להקטין אנשים מהערך שהיה כבר אך בזאת יאות להם שירבו הערך על אנשים וגם להכניס אחרים שלא היו כלל בהערכה והפו"מ יריאים שאם ימנעו מלהגיד האמת מיראת המלך ומעלתו כתב שאסור לעשות כן דאין חשש במה שלא יגידו אמת כי יוכלו להתנצל שכן חשבו באמת שזה נערך כהוגן ולכך לא הוסיפו עליו וא"כ אסור משלשה טעמים א' עפמ"ש רמ"א בחו"מ סי' שס"ט ס"ו בהג"ה ומקורו מהר"ן נדרים כ"ח ע"ב. ב' דממנ"פ אם הוא מטעם המלך מה שהוסיף יותר מכדי ההערכה א"כ הוה כמוכס שאין לו קצבה ואם השר מוסיף בעצמו הוה כמוכס העומד מאיליו. ג' אולי באמת יטעו בהערכה ויוסיפו יותר ממה שמרוויח באמת והוו כמוסרים גמורים. ובבא הדבר לפני הגאון המ"מ ומ"ץ מהרש"ק ני' מבראד השיג דמ"ש דהוה כהפקעת הלוואתו הא כל מוכס הוה הפקעת הלואה ואפ"ה אסור לשבע בשקר וגם מה ענין הפקעת הלואה לכאן דזה דוקא במה שמגיע לו בתורת הלואה אבל כאן המלך גוזר ליתן לו ומה שייך הפקעת הלואה וגם דזה תשלומי שכירת קרקע מה שדרין בארצו א"כ הוה כגוזל שכירות קרקע והקרקע בעין הוה כגוזל החנות ומ"ש דהוה כמוכס העומד מאיליו ז"א דזה דוקא כשלוקח לעצמו אבל כאן הרי גובה להמלך ולכך יפה עשו שיעריכו עפ"י אומדנא של הפו"מ או שישבעו כמה יש להם עכ"ל. וע"ז צווח מעלתו דמ"ש להשיג דל"מ הפקעת הלואה הא זה כתב הר"ן בנדרים דף כ"ח והועתק ברמ"א סי' שס"ט ומ"ש להקשות דא"כ למה לא אמרו בש"ס דמותר ול"ש דדמ"ד בזה ע"ז כתב מעלתו דמ"מ לשבע בשקר אסור בשביל זה וכ"כ הר"ן שם בהדיא וכ"כ בחידושי רשב"א בב"ק דלשבע בשקר אסור והאריך לפרש כן דברי הרמב"ם פ"ה מגזילה והביא שקצת מזה כתב בא"מ סי' כ"ח ס"ק ג' והאריך עוד הרבה. והנה מ"ש משום הפקעת הלואה צדקו דברי מעלתו וכמ"ש הרמ"א בשם הר"ן וכ"ה בר"ן בהדיא ולבי אומר לי לפי שבש"ס דפוס ווילנא נשמט סוף דברי הר"ן ומפני המוראה ע"כ חשב הרב מוהרש"ק שרמ"א כ"כ מדעתא דנפשי' ובאמת הן דברי הר"ן וגם רש"י כתב בב"ק דמכס הוה כהפקעת הלואה. אבל מ"ש מעלתו דאם המלך לוקח יותר הוה כמכס שאין לו קצבה לא צדקו דבריו דשם מיירי שהמוכס נוטל יותר ממה שנקצב לו מאת המלך וכאן נקצב מאת המלך שידין כפי ערך חמשה למאה מהריוח רק שאינו מאמינו לאותו שמעריך עצמו אם באמת העריך ע"כ הוא מטיל עליו יותר וע"כ אינו בכלל מוכס שאין לו קצבה וגם אינו בכלל מוכס העומד מאליו שנגבה הכל להמלך: