שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ה סימן י׳

והנה הקצה"ח הקשה דברי הש"ע אהדדי דבחו"מ שם מבואר דאף שהישראל נוטל יותר מהקצבה מ"מ מה שמגיע לו עפ"י קצבה אסור להבריח ממנו וביו"ד סי' רל"ב סי' ד' מבואר דאם בא ליטול יותר מקצבתו יכול לידור או לשבע להפטר ועפ"י דברי הרא"ש בנדרים שם ע"ש והיא תימה גדולה ואני מוסיף דהרי שם מתירין לו לשבע בשקר שזה ודאי אסור כמ"ש הר"ן והרשב"א בב"ק. אך נראה דל"ק דביו"ד מיירי ממוכס שאין לו קצבה והיינו שהמלך בעצמו לא קצב לו רק שבידו ליטול כפי מה שרוצה א"כ שפיר הו"ל כולו גזל אבל בחו"מ מיירי שבאמת המלך קצב לו קצבה רק שמ"מ הוא לוקח יותר ובאמת אם ילך להשרים יענש בזה אבל מי ומי ירצה לילך ולדון עמו וע"כ נוטל יותר ולכך מה שמגיע לו עפ"י הדין מחוייב ליתן לו ולא להבריח וז"ב ופשוט. ובדברי רבינו פ"ה מגזילה הי"א התמוהים שהאריכו הה"מ והכ"מ והמלמ"ל לפענ"ד נראה דהנה באמת המלמ"ל כתב דזה לא מקרי הפקעת הלואה כיון דהמלך גזר שלא יבריחו המכס ודדמ"ד א"כ הוה המבריח גוזל. אך באמת מהש"ס לא נראה כן. אך נראה דלפמ"ש למעלה דטעם דהפקעת הלואתו מותר משום דבאמת התורה לישראל נאמרה ומה דאסרה גזל הוא שלא נקנה בדעותינו אכזריות כמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל ולכך הפקעת הלואה דלא גזל ולא עשה פעולה רעה מה שאינו משיב זה אינו כ"כ פעולה רעה בלב לכך מותר לפ"ז ה"ה המכס שהמלך גזר ניהו דדמ"ד ואנו מחוייבים לעשות אבל אינו רק מפני המוראה ולא שיהיה אכזריות ופעולה רעה אם לא ניתן לו מנת המלך א"כ שוב דמי להפקעת הלואה וכל שנוכל להשמט ולהבריח שרי. ולפ"ז אני אומר להיפך דזה דוקא כשהמלך בעצמו מחזיק המוכס ונתן לאחד שיגבה לו המעות אבל אם אחד קנה מידו כיון שהמלך מצד הדין יכול לגזור שיתנו לו מס כל שמכר לאחר אף לעכו"ם הוה כמכר לו המלך קרקע שאסור לגזול מיד הקונה שיש לו זכות המלך בזה ולכך הוצרך הרמב"ם לחדש דכיון דמוכס עכו"ם נוטל יותר הו"ל גזל ולכך שרי להבריח דזה אינו דד"מ דהמלכות לא קצב לו כך וז"ב ומיושבין דברי הגמ' ודברי רבינו וזה היפוך חלוקו של המלמ"ל דוק ותשכח ודברי הר"ן עם דברי הרמב"ם אחת הן ודו"ק. והנה במוכס שאין לו קצבה דהיינו שמותר לו ליקח בכל מה שירצה נראה לפענ"ד דלכך הוה כלו גזל משום דיכול להרבות על המכס ולתת להמלך סך רב כיון דאינו קצוב כמה שיטול והרי זה מוסר ממון של ישראל ביד גוי ובשלמא כשקצוב א"כ לא ירבה על המכס דלא ירצו ליתן יותר ויפסיד ממונו משא"כ באין לו קצבה אבל כשיש לו קצבה רק שהלוקח לוקח יותר אף שהוא גזלן אבל מה שנקצב לו אסור לגזלו ומיושבים דברי הש"ע שלא יסתרו אהדדי וכמ"ש למעלה. ובגוף הדבר אי מותר להקטין לאיזה אנשים להרבות לאנשים אחרים עיין ש"ך חו"מ סי' קס"ג ס"ק י"ח מ"ש בשם מהריב"ל ח"ב סי' מ' ועיין בנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' ע"ז ומכ"ש כאן שפרעו כבר האנשים וכבר העריך אותם דאסור להקל מזה ולהחמיר על זה. ומ"ש הרב מהרש"ק מתשובת ח"ץ וכתב מעלתו שכוון לסי' ס"ח יפה דחה מעלתו דאין ראיה משם וע"כ נראה לפענ"ד לאסור כמ"ש מעלתו ודו"ק. ובמ"ש מיושב התמי' הגדולה שתמהו הרשב"א והר"ן דאיך הותר לשבע בשקר אף שהפקעת הלואה שרי מ"מ אסור לשבע בשקר. ולפמ"ש י"ל דבאמת גם לא תשבעו בשמי לשקר לישראל נאמרה כקושית מהרש"ל לענין גזילה רק שגם בזה שייך תירוץ הח"ץ דהעיקר הוא שנשמור מוצא שפתינו ולא נשקר וא"כ כל שהוא הפקעת הלואתו שרי גם לשבע בשקר ודו"ק היטב. ודרך אגב אזכיר מה דהקשה אותי החריף מו' זלמן נכד בעל חוות דעת ער"ח אב תרי"ז למה לא פריך הש"ס בב"מ ס"א ל"ל לאו בגזל הא נפיק לי' מואל כליך לא תתן דאף שאינו גזל גמור וע' בחינוך מצוה תקע"ז שהפועל חושב דאין הבעה"ב מקפיד בלקחו מב"כ בעת הבציר ואפ"ה אסור מכ"ש בגזל ממש. והשבתי דנ"מ לענין מלקות דבשעת שלקח לאכול היה מותר ובמה שנותן לכליו אולי מקרי לאו שאב"מ ובלא"ה אם נימא דגזל עכו"ם ג"כ אסור א"כ בזה לא נוכל לילף מפועל דזה דוקא בישראל ודו"ק. ובגוף קושית החינוך הנה שמעתי שבפנים יפות תירץ דה"א דקניא בהגבהה ולא יהיה אח"כ איסור. ולפענ"ד היה נראה בפשיטות דזה באמת מה שגזרה תורה ואל כליך לא תתן דבאמת מה נ"מ מצד הסברא אם ירצה לקמץ ממה שצריך לאכול ויתנהו לתוך כליו וחדשה התורה דאל כליך לא תתן וא"כ עי"ז אסרה התורה ממילא נעשה גזל אבל מצד הסברא לא ידענו זה וצ"ע ודו"ק ועיין בחו"מ סי' של"ז ובסמ"ע ס"ק ל"ח ודו"ק: