שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ה סימן ז׳

והנה אירע מעשה בשנת תר"ט שאחד מכר חמצו לעכו"ם קודם פסח ואחר הפסח הלך העכו"ם לדרכו ונתפש על גניבה וא"א לחזור ולקנות ממנו החמץ ונשאלתי כדת מה לעשות. והנה לומר כיון דמכר לו שיתן לו המעות אחר יו"ט וזה לא נתן לו א"כ אדעתא דהכי לא הקנהו דא"כ בטל המקח למפרע וזה א"א וגם במתנה ע"מ להחזיר אסור בפסח וכמבואר סי' תמ"ח ועיין מ"א מ"ש שם בשם הרדב"ז. איברא דיש מקום לומר דל"ד למתנה ע"מ להחזיר דשם מתחלה לא רצה להקנות לגמרי רק ע"מ להחזיר א"כ אם לא יתקיים התנאי נתבטל המתנה למפרע או דהוה עכ"פ כפקדון כ"ז שלא נתקיים התנאי ואסור וקנסא קניס ר"ש דעבר על ב"י דכל דלא מכר מתחלה מכירה גמורה עבר על ב"י אבל במכר מכירה גמורה א"כ קיים תקנת חז"ל כתקנה ורק שאח"כ אירע אונס שנתבטל המכירה א"כ הרי באונס מצד עצמו כל שביטל הי' מקום להתיר כמ"ש בתורת השלמים להמנחת יעקב ואף למה דקי"ל שאסור היינו דחיישינן להערמה שאם נתיר בזה למחר יערים ויאמר דהי' אנוס ובאמת לא הי' אנוס. ולפ"ז זהו שם אבל כאן דעשה כתקנה ומכר מכירה גמורה ל"ש הטעם ומותר כל שהוא אנוס ולא עבר על ב"י למפרע. ובלא"ה י"ל דבכה"ג לא עבר על ב"י דהרי שוגג גמור כל ימי הפסח ובשוגג לא עבר על ב"י כמ"ש הט"ז סי' תל"ד ס"ק ג' ואף לפמ"ש המג"א שם ס"ק ה' דעובר על ב"י היינו דוקא כשהיה לו ידיעה מתחלה ושכח אח"כ אבל כאן הוה כלא ידע מתחלה דאינו עובר על ב"י כלל וא"כ ל"ש קנסא קניס וז"ב. והיא הערה חדשה. וגם אמרתי דיוכל לקחת החמץ לעצמו אף בלי רשות גוי ולא יבטל המכירה רק דלא עדיף מאילו הי' החמץ של נכרי והוא גזלו לאח"פ דשרי ואף דגזל הגוי אסור היינו כל שיש חילול השם וגם אף בלי חילול השם אסור לגזול אך דוקא כשהוא שלו ממש אבל כאן באמת אינו מכירה גמורה דגם הגוי לא סמך דעתו רק דעושה כן להפקיע איסור חמץ וכמ"ש התב"ש דהוה הערמה בדרבנן א"כ עכ"פ אינו גזל גמור ול"ש חילול השם דכל הגוים יודעים דזה לא קנה והוא הערמה הניכר וידוע א"כ קלקלתינו תקנתינו ועכ"פ נראה ברור דאם הולך עם שלשה אנשים ואומר לפניהם כך וכך יי"ש וכדומה אני לוקח ואם יבא הגוי וירצה לקיים המקח אני אתן לו יי"ש כזה השוקל במשקל כך וכך גראד והוא מין המצוי בשוק לקנות ולמכור פשיטא דלית בזה שום מיחוש וכן דנתי הלכה למעשה כנלפענ"ד ברור ולא עיינתי בשום ספר רק העולה על דעתי כתבתי: