שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ה סימן ו׳

ובזה מיושב היטב דברי הרא"ש שתמה על הרמב"ם דכמו דלאביי דאמר למפרע הוא גובה אף שהגיע זמנו לאחר פסח אינו עובר ה"ה לרבא כשאמר מעכשיו ותמה בשו"ת פנים מאירות דמהיכן פשיטא ליה להרא"ש דלאביי בודאי אף בהגיע זמנו אח"פ אינו עובר דלמא גם לאביי בעי שיגיע זמנו קודם הפסח. ולפמ"ש א"ש דלאביי כל שלא הרהינו אצלו רק שעשהו אפותיקי א"כ הו"ל הפקעת הלוואתו באיסורא דהא באמת משועבד לו החמץ ולמפרע הוא גובה וא"כ מה בכך שיגיע זמנו אח"פ הא לא יוכל להפקיע החוב כלל ושפיר אינו עובר וה"ה לרבא כל שא"ל מעכשיו והרי קנהו למפרע ושוב הו"ל כחמצו של עכו"ם דאסור להפקיע הלוואתו. שוב ראיתי בתומים סי' צ"ה ס"ק א' שהאריך בענין הפקעת הלוואתו ואין הזמן מסכים אתי לעיין בו. והנה בהא דאמרו בב"ק דף ט"ו בני חורין ובני ברית למעוטי עבדים ונכרים כתב הרא"ש שם דשור של נכרי שנגח לשור של ישראל דאין מוציאין מיד הנכרי אלא בעדים כשרים ע"ש ומשמע מזה דכל שיש חילול השם אסור דאל"כ למה לא סגי בעדים נכרים ועבדים אף דלדידן אית בהו מומא מ"מ לדידהו לית בהו מומא והוו כשרים לגבייהו וע"כ דאסור להטעות אותו כל שלא הטעה הוא מעצמו וכמ"ש. ובזה מיושב מה דהקשה אותי מופלג אחד דאמאי לא פריך הש"ס בב"ק דף פ"ח מהמשנה הלז גבי הא דפריך אלא מעתה עדים זוממין בעבד לא יהרוגו ואמאי לא פריך דלמה יענשו אמאי אצטריך המשנה לאשמועינן דבעי בני ברית וב"ח והא הוה עדות שאילה"ז דבעינן כאשר זמם לעשות לאחיו. ולפמ"ש א"ש דבאמת בזה ל"ש עדות שאילה"ז דבאמת כל עיקר שבעינן שיהיה עדות שאתה יכול להזימה כדי שלא ישקרו העדים ויתייראו מן הזמה ועיין ב"ק דף ל"ה וא"כ לגבי עכו"ם פשיטא דסגי בזה דזה הוה כהפקעת הלוואתו שאינו ניכר הפסול כלל ואין כאן חילול השם כלל דבשלמא להכשיר עדים הפסולים לגבי דידן איכא חילול השם דהעכו"ם יודע שלגבי ישראל פסול עכו"ם ועבד אבל עדות שאילה"ז פשיטא דלא בעי בזה ודו"ק כנלפענ"ד: