שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ה סימן ד׳

והנה החריף מוה' מרדכי מיזיש ני' תמה ע"ז דהא נגד העכו"ם א"צ לשבע דנכסי העכו"ם אין נשבעין עליהם ומזה רצה לפשוט ספיקו של התומים בסי' כ"ח לענין ישראל שתבע לגוי בשט"ח והעד יודע שהוא פרוע וע"ז אמר דכאן להוציא מיד העכו"ם שוב יכול להעיד דמי יימר דנשבע ובשבועה דרבנן לא נחתינן לנכסי. ובאמת שלא דק דשבועה דאורייתא נשבעין נגד העכו"ם ומבואר במקומו דבי דואר חדא מומתא שדי' לי' הרי מבואר דבזה נשבעין נגד עד ובחו"מ סי' קמ"ט סי"ד מבואר דאין נשבעין היסת נגד עכו"ם דלא תקינו רבנן היסת נגד עכו"ם אבל ש"ד דע"א משביעין וז"ב ופשוט ודו"ק. והנה בהא דאמרו בב"מ דף פ"ז ע"ב הניחא למ"ד גזל עכו"ם אסור וכו' אלא למ"ד גזל עכו"ם מותר מא"ל וכתב רש"י דפלוגתא היא בהגוזל ומאכיל דף קי"ג והקשה בתוס' שם דלא פליגי שם רק בהפקעת הלוואתו אבל לא בגזל ממש. ושאלני עלם משכיל די"ל דכוונת רש"י למה דמשני רב יוסף שם כאן בגר תושב. וטעה בזה דהש"ס בב"מ שם קאי אליבא דרבא והרי רבא מחלק בהדיא בין גזל להפקעת הלוואתו ושפיר הקשו בתוס'. והנה בחידושי אמרתי ראיה ברורה להדיעה הלז דגם בעכו"ם אסור להטעותו רק שאם הטעה את עצמו אז שרי דהנה בע"ז דף ע"ה ע"ב אמרו אמר מר רב אשי אבא השכין לו נכרי כסא דכספא ואטבולי ואשתי בי' ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמי או משום דחזי לנכרי דדעתי' לשקועי וכתב זקני הב"ח ז"ל ביו"ד סי' ק"כ דבאין דעתו לשקועי אסור להשתמש בו משום גניבת דעת עכו"ם ותמה הט"ז תרתי תמיהי דאם אסור משום גניבת דעת לא הי' מועיל דעתו לשקועי וכיון דאסור במשכונו של ישראל ה"ה במשכונו של עכו"ם וגם להשתמש במשכונו של עכו"ם לא שייך כלל לאסור משום גניבת דעת עכו"ם דהרי לא עדיף מהפקעת הלוואתו דמותר כיון דלא ידע העכו"ם דמשקר ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם הפקעת הלוואתו אסור רק טעותו היכא שטעה מעצמו הוא דמותר. ומעתה נראה לפענ"ד ברור דזה החילוק בין דעתו לשקועי או לא דכל שהגוי דעתו לשקועי א"כ אין הישראל מטעהו דכל שדעתו לשקועי בשלו הוא משתמש אף דיכול להיות שלא ישתקע מ"מ אין הישראל מטעהו דהא הישראל ראה בדעת העכו"ם שדעתו לשקעו א"כ הוה כאילו הטעה עצמו ומותר וז"ב כשמש ולפמ"ש למעלה גם הפקעת הלוואתו דמותר הוא משום דבהיתירא אתי לידי' וזה לא נאסר לעכו"ם דמה שאינו משיב זה אינו שייך בו לומר דגזלו בפועל ולכך להשתמש בו שוב אסור דהו"ל גוזל בפועל וז"ב ודו"ק ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו דלא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני והוא תמוה דמנ"ל סברא זו דמשכנתא כזביני ולפמ"ש א"ש דכיון דאטבלי' ושתה בו ולא חש רב אשי על גניבת דעת עכו"ם והרי רב אשי ס"ל דגזל עכו"ם אסור וכמ"ש התוס' שם דמה דאמר רב אשי אי דגוי שקיל דמי' זהו האמת ולא הי' דרך הערמה וא"כ שוב גם טעותו אסור ואף דהפקעת הלוואתו שרי הא שם בהיתירא אתי לידי' ואינו גזילה בפועל משא"כ כאן דבמשכנתא אתי לידי' וע"ז אמר דע"כ משום דמשכנתא חשוב כזביני וא"כ בתחלה בהיתירא אתי לידי' רק דכל שמחזירו למפרע נעשה של עכו"ם ובזה לא אכפת לן בעכו"ם והוה כמו הפקעת הלואה או דלמא דדעתו לשקועי וא"כ הוא מטעה עצמו ובזה ניחא דברי הטור שכתב ואם א"י אם דעתי' לשקועי מבעיא לן משמע הא דידוע בודאי שאין דעתו לשקועי אסור בבירור והא אכתי יש להסתפק דלמא משכנתא חשיב כזביני ולפמ"ש כל דהוה ספק שוב אסור משום גניבת דעת ורק רב אשי י"ל דברור לי' דמשכנתא חשיב כזביני או שידע שדעתו לשקועי וכ"כ הב"ח שם ודו"ק היטב כי הוא נכון מאד. ובזה ניחא מה שאמרו בגיטין ס"פ הניזקין דרב כהנא אמר שלמא למר ופירש"י דבלבו לא הי' כן והקשו בתוס' דהו"ל גניבת דעת ותמה הט"ז דלא גרע מהפקעת הלוואתו. ולפמ"ש א"ש דכל שהוא מטעהו הו"ל גניבת דעת וכן מבואר בהדיא בב"ק שם גבי עובדא דרב כהנא דא"ל חזי דעלך קא סמיכנא ע"ש ברש"י שני פירושים ולפמ"ש פירוש שני עיקר דהגוי הטעה עצמו אבל בלא"ה אסור ודו"ק היטב: