שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ה סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה בהא דהפקעת הלוואתו דמותר נראה מפירש"י דמשום דאינו ניכר ולא הוה חילול השם ולפ"ז קשה מה פריך הש"ס בב"ק דף קי"ג שם דעבד הו"ל הפקעת הלוואתו והא עכ"פ העכו"ם יודע שזה עבדו ואיך יפקיע אותו ואולי כיון שנאמר לו דבדינינו יוצא מהנכרי ודי בשתי שנים וכדומה אפשר דהו"ל הפקעת הלוואתו מיהו לפ"ז צ"ע מה דמשני דגופו קנוי אכתי הו"ל הפקעת הלוואתו דמה נ"מ אם גופו נשתעבד ונקנה או לא וצ"ע. אך לפמ"ש י"ל דדוקא בהלואה הוא דהתירו הפקעת הלוואתו דבהיתירא אתי לידי' ומה שמפקיע שעבודו זה לא הוה גזילה בפועל והתורה לא אסרה רק בשבילנו שלא נתאכזר כ"כ ולכך פריך דגם בעבד הו"ל הפקעת הלוואתו ומותר דהתורה לא נתנה רק לישראל ועכ"מ פ"א מגזילה ה"ב ודו"ק. ולפ"ז אין היתר לגנוב מעכו"ם דאף דאין העכו"ם יודע ל"ש הפקעת הלוואתו דהאיסור הוא בשבילנו וכמ"ש הח"ץ ז"ל. ומן האמור נלפענ"ד במ"ש בשו"ת צמח צדק סי' ס"ד בגוי שנתן מעות לישראל לקנות בהמה והלך וקנאה במעותיו של עכו"ם והעלה דאף דמן הדין לא קנה הגוי בקניית הישראל מ"מ כיון שאם לא יתן לה עכו"ם המעות יתפוס הפרה א"כ מקרי יד גוי באמצע והביא ראיה ממקבל צאן ברזל מהעכו"ם דמקרי יד נכרי באמצע וע"ז הקשה דא"כ בכל גוי שקונה מישראל בכסף יפטור מבכורה דהרי ניהו דלא קנה אבל עכ"פ חשיב כמשכנתא בעד המעות וכמבואר בחו"מ סי' קצ"ד והעלה מזה דהוא כמ"ש הרא"ש שם דאף משכנתא לא חשיב ע"ש. ובאמת לשיטת הר"ח ודעימי' קשה ולפמ"ש י"ל דבאמת כבר כתבתי במק"א הא דכתבו הקדמונים בכתובות דף ט"ו דחזקת ממון בעכו"ם לא חשיבה חזקה ותמה המהרי"ט אלגזי בבכורות דהא גזל עכו"ם אסור מה"ת ואיך לא חשיב חזקת ממון של עכו"ם וכתבתי דלפמ"ש אא"ז הח"ץ הנ"ל דלכך אסור גם לעכו"ם משום דהישראל ינקה עצמו מפעולות הרעות וא"כ זה כשגוזל ממנו אבל חזקת העכו"ם אינה חזקה והארכתי בזה בתשובה בענין קנינים ולפ"ז כאן דבאמת הוא רצה לקנות בכסף וכל שלא קנה אינה רק הלואה א"כ כיון דהפקעת הלואתו שרי באופן דלא מטעהו וא"כ עכ"פ שעבודו על הפרה ל"ח שעבוד דהא ממונו של עכו"ם באמת הפקר ושאני הך דמקבל צ"ב מן העכו"ם דגוף הבהמה היא של העכו"ם והרי הוא כגוזל ממונו דזה אסרה תורה אבל כאן הא עפ"י הדין לא קנה דהוא דהטעה אנפשיה וא"כ אין כאן רק הלואה גרידא והפקעת הלואתו שרי וכמ"ש לעיל בטעמו ועכ"פ יד עכו"ם באמצע לא שייך בזה ומיושב קושית הצ"ץ. אבל גוף דינו י"ל דהוא אמת דכשנתן הגוי המעות ע"מ שיקנה לו בהמה א"כ אין לך גזל גדול מזה אם לא יתן לו הבהמה שקנה דאדעתא דהכי נתן לו מעותיו ובכה"ג לא מקרי הפקעת הלוואתו דמאן שם לי' שיהי' מקרי הלואה ומקרי יד גוי באמצע וז"ב מאד. שוב ראיתי במהרי"ט אלגזי בפ"ב דבכורות גבי מקבל צ"ב שגם הוא האריך לדחות דברי הצ"ץ עפ"י דרכו ע"ש: ומן האמור נראה במה שאמרו בב"ק דף קי"ד ולא אמרן אלא חד והקשו התוס' דהא שרי הפקעת הלוואתו וא"כ הי' יכול להשמיט עצמו ולפמ"ש א"ש דהפקעת הלוואתו לא שייך רק היכא שהטעה עצמו אבל במקום שהעכו"ם יודע שחייב לו א"כ שרי הישראל להעיד לו ועיין שלטי הגיבורים סביב האלפסי מה שנסתפק היכא שהדבר בעצמו אמת ולא הי' יכול לשבע באמת נגד העד אף שבדיני עכו"ם מאמינים לעד כשנים לא מחייבאו דלמא כיון דעכ"פ הי' יכול לשבע ובמחנה אפרים בהגהות על הרי"ף הבאנו בהגהותינו על האלפסי בב"ק שם תמה בזה דשייך מי יימר דמשתבעת ואינו חייב העד לשלם דהא באמת חייב לו:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.