שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ה סימן ב׳

מ"ש בענין שהטעית לעכו"ם בחשבון ושאלת אם מותר או אסור. הנה בש"ע חו"מ סי' שנ"ח יש שתי דיעות בזה בס"ב שם. ולהכריע מאן ספין ומאן רקיע. אך לפענ"ד נראה ראיה ברורה להדיעה השניה דאסור להטעות אא"כ הטעה הוא מעצמו. דהנה באמת המהרש"ל תמה בגוף הדין דאיך שייך לאסור גזל עכו"ם מן התורה והא כל המצות לישראל נאמרו. אך היטב אשר דיבר בזה אא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"ו שעיקר כוונת התורה למענינו לקנות בנפשינו דעות אמתות ע"ש דבריו הנחמדים. ולפ"ז צריך להבין דא"כ אמאי מותר הפקעת הלוואתו הא ניהו דהעכו"ם א"י וליכא חילול השם הא אינו אסור בשביל העכו"ם רק שאנחנו לא נפעול עוולות א"כ מה נ"מ אם העכו"ם אינו יודע וע"כ שרק בהטעה לנפשו הוא דשרי א"כ אנן אין אנו עושין שום דבר רק בשב וא"ת מה שלא ילונו לו וזה לא נצטווינו וכיון דהוא בהתירא אתי לידי' דבאמת הלוה לו והוא לא ידע שפרע לו כבר וא"כ מה עול נמצא בנו ובזה נראה הא דאמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו של עכו"ם ותמהתי בראשית ההשקפה דשמואל סותר לעצמו דטעותו מותרת בב"ק וגם הא גניבת דעת לא עדיף מהפקעת הלוואתו. ומצאתי במרדכי שהיא מקור דעה השניה שבאמת הקשה כן ומזה יצא לו שיטתו דלהטעות אסור אבל עדיין קשה מה הוסיף שמואל ואפילו לעכו"ם וגם לשון ואפילו כבר נודע מ"ש רש"י במנחות דלשון ואפילו מוסיף איזה דבר ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין האיסור בשביל העכו"ם רק שלא נקנה לנו פעולות מכוערות ולכך אמר ואפילו לעכו"ם וכיון דאסור לגנוב דעת הבריות א"כ אף לעכו"ם אסור כדי שנהיה נקיים מכל פשע ולא יבא לגניבת דעת ישראל וז"ב. ועכ"פ דינו של הי"א הוא נכון לפענ"ד. ומן האמור נראה לפענ"ד מה שחדשו המהר"ם בן חביב ביום תרועה דף כ"ח והנוב"י מהד"ק חלק יו"ד סי' פ' דוהשיב את הגזילה ל"ש בנכרי משום דרק לישראל נאמר ולכאורה אם נימא דגזל עכו"ם אסור מה"ת גם מצות השבה יהי' שייך בו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת החורה רק לישראל נאמרה וא"כ מ"ע דוהשיב לא נאמר רק בישראל ועיין באא"ז הח"ץ ז"ל שם דבמ"ע ודאי דלא נאמרה רק לישראל וא"כ בשלמא הגזל דהוא כדי לנקות עצמינו מפעולות זרות וממעשים רעות המכוערים שלא להיות גזלנים וא"כ שפיר שייך אף בעכו"ם אבל מ"ע דהשבה כיון דכבר עבר על גזל וא"כ א"צ להשיב לו דהמצוה לא נאמרה רק לישראל ולא לעכו"ם ומשום שלא לעשות פעולות זרות ומעשים המכוערים לנקות עצמינו מזה כבר נצטווינו על איסור גזל ולמה יצטרך להשיב דבשלמא בישראל חסה התורה על ממונם של ישראל אבל ממון עכו"ם דהתורה אפקרי' וא"כ ל"ש מ"ע דוהשיב גביה וז"ב מאד מאד. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף במ"ש רש"י בסוכה דף ל' גבי אוונכרי דחשש שמא גזלו מישראל ובשו"ת רשב"א סי' תתנ"ב כתב דלאו דוקא מישראל דגם בעכו"ם שייך האיסור דגזל עכו"ם אסור מן התורה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דכבר גזל מה שאינו מחזיר הגזילה מותר בעכו"ם דתורה לא אסרה הגזל בשביל העכו"ם רק בשבילנו והתורה אפקרי' לממונו של עכו"ם וכבר כתבו הרשב"א וה"ה דבעכו"ם לא שייך חזקת ממון ועיין בה"ה פט"ו מא"ב ובשיטה מקובצת כתובות דף ט"ו ע"ב גבי מחצה על מחצה למאי נ"מ ע"ש וא"כ ל"ש לומר דהוה מה"ב דבשלמא במטלטלין ניהו דאינו מחוייב בהשבה אבל עכ"פ כל דלא השיב עובר בכל רגע על לא תגזול והו"ל מה"ב משא"כ בקרקע דאינה נגזלת וא"כ כל דכבר עבר על לא תגזול מה שאינו משיב כעת הא לא מקרי מה"ב דהמצוה מקיים כעת בלי שום עבירה דמה שעבר כבר עבר וז"ב מאד ועמ"א סי' תרל"ז שהאריך לענין אנשים העושים סוכה ברה"ר דהא אף דנימא דישראל מחלו אבל הא יש להעכו"ם חלק והעכו"ם לא מחלו והו"ל מצה"ב דגם לעכו"ם אסור ולפמ"ש אתי שפיר ויש להאריך שם בסוגיא ואכ"מ: