שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ג סימן ד׳

שוב ראיתי בב"ב דף למ"ד ע"ב דאמרו אפילו תימא רבנן התם עביד ליה מעשה הרי דהש"ס מרגיש ומחלק בין מעשה לדיבור ועיין מהרי"ט חלק אהע"ז סי' א' שכתב ראיה מש"ס הלז ועיין לקמן מ"ש בדברי המהרי"ט אלו ועיין מ"ש לקמן להרב מברעסטיצקי דלכך לתרומה מותרת אף דאינה משועבדת משום דל"ש שויא אנפשא חד"א דל"ש הודאה דעל תרומה לא הודית וכמ"ש הפ"י. ושאל אותי תלמידי החריף מו"ה ישראל אלימלך נ"י דא"כ למה מפסדת הכתובה והשבתי דל"ד דכתובה תלוי בזנות דכל שזינתה מפסדת הכתובה משא"כ תרומה שאפשר בחולין ולא הודית על תרומה ומ"ש שם ליישב דברי הה"מ כעת נראה לי להוסיף ליישב קושית המלמ"ל השני' דלמה בתחלה מביא ראיה מתרומה ואח"כ לענין אמתלא מביא מכתובות ולפמ"ש י"ל דבתחלה מביא ראיה כשלא נתנה אמתלא אבל שם דאמרו דפסלה נפשה לכהונה והרי יכולה לתת אמתלא וש"מ דל"מ אמתל' ויש להוסיף דאמתלא היינו כמו שניתר ע"י פתח דנדר שהותר מקצתו הוא בפתח דוקא דהוה נדר טעות וה"ה אמתלא ולזה הביא ראיה דאפ"ה נאסרת כמו דאמרו דפסלה נפשה מכהונה ודו"ק ועיין שו"ת ח"ץ סי' ק"נ: ובלא"ה ל"ק קושית השבות יעקב הנ"ל מהמשנה דאמאי לא יתבטל המקח לחכמים דבאמת אדרבא המוכר רוצה להחזיק המכר כדי שיוכל למשכנו בחובו וא"כ שניהם גם יחד נתרצו בהמקח וא"כ היאך נימא דיתבטל המקח אדרבא המוכר בודאי נתרצה וכל מה שטרח לא טרח רק כדי שיהיה בטוח על משכונו וז"פ. ובזה יש ליישב דברת התוס' שם שכתבו לחלק ופירש"י דעשאו סימן לאחר מיירי שהמוכר עשה סימן דלכך שם אמרינן לכ"ע דחברא חברא אית לי' משום שירא דאם יתוודע להמוכר לא ימכור לו ויהיו לו הפסד השדה אבל כאן אין לו פסידא כ"כ דהרבה לוקחים ימצא ואא"ז המהרש"ל והמהרש"א תמהו דהא אכתי אית לי' פסידא בשביל שצריך לו כדי למשכנו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לענין שיהיה אונס על המכירה יש לומר מפני שצריך למשכנו דבאמת אדרבא אם זה נחשב לאונס שוב יתבטל המכר כקושית השבות יעקב ולא יהיו לו מה למשכנו וא"כ אי אפשר לומר שמה שצריך למשכנו זה יהיה סיבה לקיים המכר ואין לו קיום להמכר כ"א מה שיש לומר שרצה למכור ופן לא ירצה ליקח וע"ז כתבו שפיר דזה לא מקרי פסידא כ"כ וז"ב: