שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ג סימן ג׳

והנה לכאורה הי' נראה ראיה דמועיל אמתלא בממון מהא דאמרו בש"ס כתובות דף ק"י וחכ"א זה היה פקח שמכר לו את השדה מפני שהוא יכול למשכנו הרי דאף דעשה מעשה ומכר לו את השדה יכול לטעון מה שמכר לו היה כדי שיוכל למשכנו הרי דמועיל אמתלא גבי ממון. אך נראה דיש לדחות דבאמת שם לא מיירי לענין קיום המקח רק שזה טוען לו אילו הייתי חייב לך היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה וע"ז אמרו חכמים שזה יכול לומר שעשית זאת כדי שאוכל למשכנך ונמצא שאין ראיה מזה לענין אמתלא דשם כבר היה חייב לו מעות והיה טוען שע"כ מזויף השטר או פרוע דאל"כ היה לך להפרע וע"ז שפיר מועיל אמתלא דאין ראיה מזה ונשאר השטר בתקפו. ובזה ניחא ג"כ דבאמת הא אף באיסור ל"מ אמתלא כל שעשה מעשה וכמבואר ביו"ד סי' קפ"ה ואיך מועיל אמתלא לבטל מעשה המכירה וע"כ צ"ל דאטו אנו דנין לבטל המעשה המכירה אנו דנין לבטל טענתו של הלוה וממילא כל שנותן זה אמתלא נשאר השטר בתקפו. ובזה נתיישב מה דקשה לי טובא בהא דאמרו בש"ס שם אדמון סבר איבעי לך לממסר מודעא ורבנן סברי חברא חברא אית ליה והוא תמוה מאד לפענ"ד דמה זו טענה אטו בכ"מ דאמרינן דכל שלא מסר מודעא לא מועיל ולא אמרינן דנתיירא למסור מודעא והרי גם בתלוה וזבין אם לא מסר מודעא ל"מ ולא אמרינן דנתיירא מהתליין והוא לדעתי הערה עצומה. ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא היכא שאנו דנין על המכירה שפיר אמרינן דכל שלא מסר מודעא ל"מ אבל כאן אין אנו דנין על המכר רק על גוף השטר אם נאמן בשטרו וע"ז שפיר אמרינן דזה יכול לטעון שכוונתו היה כדי שיוכל למשכנו ומה שלא מסר מודעא הוא לפי שנתיירא וחברא חברא אית ליה וז"ב. שוב ראיתי בש"ך סי' ר"ה סק"ז שכתב בהדיא דכאן ל"מ מסירת המודעא רק לענין שלא הפסיד חובו ומ"מ המכר קיים ולא ביאר כלל למה לא מועיל זאת ולפמ"ש י"ל דבאמת אם מסר מודעא בפירוש ואמר שאינו מוסר רק בשביל זה היה המכר בטל רק ששם שלא מסר מודעא רק דאמרינן דמה שלא מסר מודעא הוא משום דחברא חברא אית לי' בזה שפיר אמרינן דזה ל"מ רק לענין הלואה אבל המכר קיים דלענין זה שפיר אמרינן דהיה לו למסור מודעא וז"ב כשמש ומן האמור הן נסתר מחמתו מה שהאריך בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קנ"ח והובא באחרונים שהקשה דלמה באמת לא יתבטל המכר לחכמים דהא לא עשה כן רק להוציא ממנו והקרקע יהיה שלו ולפמ"ש אתי שפיר דלענין זה שוב הי' צריך למסור מודעא בפירוש. ובזה ניחא גם מה שהביא מחו"מ סי' ק"ץ ס"ו בהג"ה וסי' ר"ד סעיף י"א ומקורו מהמרדכי דאם הלוקח טוען החזק המעות בעד החוב ואני אתן לך דמי המקח מחדש הדין עם הלוקח ואמאי לא יתבטל המקח לגמרי. ולפמ"ש אתי שפיר דלענין זה יקשה היה לו למסור מודעא ועיין בסמ"ע סי' ק"ץ סעיף ז' ודו"ק: