שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ג סימן י״א

והנה הרב החריף מוה' יעקב יוטש ני' אמר דיש לחלק דגם התוס' ידעו דיש לחלק בין דיבור למעשה רק דק"ל דבדף מ"ג הוה עדות שקר ואולי חשוב כמעשה וע"ז משני דמ"מ מעשה גרע טפי. והנה אף שיש בדבריו טעם ואני מוסיף ראיה מתוס' גיטין ס"ז דמחלקו ג"כ התוס' דדיבור שע"י נגמר המעשה חשוב כמעשה אבל התוס' לא חלקו רק דהתם הודאה היא ולא היה לו לחתום ולעשות דבר הנראה הודאה משא"כ התם דלאו הודאה היא ואם כוונתם דאף שהדיבור חשוב כמעשה אבל מ"מ לאו הודאה היא היה להם לפרש וגם באמת ל"ד לגיטין דשם עדות שקר הוא לגמרי אבל בב"ב מ"ג אינו שקר גמור דהרי באמת אינו של יהודה רק של ראובן וא"כ לא הוה ג"כ רק דיבורא בעלמא ואף דמ"מ יש לחלק בין דיבור גרידא למעשה מ"מ עכ"פ הי' להם להתוס' להביא זאת. ובגוף סברת התוס' שחלקו דשם עושה מעשה שנראה הודאה משום ניחותא דשני נראה לפענ"ד דסברתם כעין מ"ש האחרונים לחלק בין טבח שעשה סימן בראש הכבש דמועיל אמתלא ובין לבשה בגדי נדות דל"מ וכתבו דשם לבישת בגדי נדות הוא מעשה המורה על ענין נדות וכאן מה שעשה סימן בראש הכבש זה אינו מורה שטריפה דכמו כן היה יכול לרשום על כשר רק שהשוחט עשה לו סימן כזה זה אינו מעשה גמור הניכר ענין טריפות אבל לבישת בגדי נדות המעשה לבישה ניכר לכל שהיא נדה. ולפ"ז גם כאן מה שחתם עצמו בעד זה מעשה שמורה לכל שהוא אינו שלו אבל שם שמעיד אינו מעיד שניכר לכל שהודאה היא דהא אף שמסהיד שאינו של יהודה מ"מ אינו מעיד שאינו שלו ודו"ק. ועכ"פ הרווחתי בזה דמ"ש בדף למ"ד דדיבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי אין ראיה להרמב"ן כמ"ש המהרי"ט והבאתי לעיל רק דשם המעשה מורה על ההודאה ומעשה כזו בודאי לא עבדי וגם לבישת נדה היא כן אבל שאר מעשה אין ראיה ודו"ק ועיין בגיטין דף נ"ט גבי לקח מן הסקריקון דמבואר דרב ס"ל דמעשה לא עבדי ושמואל ס"ל דאף מעשה נמי עבדי ולכאורה זהו שלא כדברי הש"ס בב"ב ל"א הנ"ל ונתקשיתי בזה ומצאתי בחידושי הרשב"א בגיטין שם שרמז לב"ב הנ"ל ושמחתי ע"ש. והנה בגוף דברי הרא"ה הנ"ל שכתב דאם אמרה לפלוני לא מהני אמתלא דלאו כל כמינה להפקיע עצמה ממנו כן כתב בש"ע באהע"ז סי' מ"ז ס"ד בהג"ה והנה הח"מ הקשה למה לא תהיה נאמנת במיגו דגרשתני אף לאחר כ"ד והב"ש כתב דהר"ן ס"ל דאינה נאמנת לומר גרשתני רק לאסרה עצמה על בעלה ולא להנשא לאחר. ולפענ"ד נראה דהח"מ יפה הקשה דהא באמתלא נאמנת רק דלגבי בעלה לחוב לו אינה נאמנת ולפ"ז כל שבידה להפקיע עצמה שלא תהיה משועבד לבעל והיינו בטוענת גרשתני דעכ"פ לגבי הבעל נאמנת לאסור עצמה לבעלה וא"כ שוב לגבי עצמה נאמנת מטעם האמתלא. ובזה מיושב מה שהקשה אחד מהתלמידים על הח"מ דהא ל"ש מגו דגרשתני די"ל דלא ניחא לה דתתסר על קרובותיו ומצאתי בבית מאיר שהקשה כן ולפמ"ש א"ש דעכ"פ כל שבידה להפקיע השעבוד כשתטעון גרשתני שוב לא מקרי משועבדת ושוב נאמנת מטעם שנותנת אמתלא ודו"ק היטב: