שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ב סימן ט׳

והנה בהא דאמרו בפסחים דף כ"א ובכמה מקומות כל מקום שנאמר לא יאכל ולא תאכל ולא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבילה דתניא וכו' והביא המחלוקת דר"מ ור"י ולכאורה צ"ב דלא צריך להביא רק הקרא דלא תאכל כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי דמבואר דמותר ולא ראיתי בהחפזי מי שעמד בזה. אמנם נראה דהנה הרמב"ם נחלק עם הפוסקים דדעת הרמב"ם דאף בדבר שאסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר לעכו"ם או נתן לכלבים אינו לוקה והדמים מותרים אף לו ועיין רמב"ם פט"ז ממ"א הט"ז וא"כ אפשר דאין ראיה די"ל דבאמת אסור בהנאה ומ"מ הדמים מותרים ולפ"ז שוב אין ראיה מהכתוב די"ל דבאמת אסור נבילה בהנאה ולכך כתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואף דגם מה שמשליך לכלבים חשיב שכר כמ"ש התוס' בפסחים דף כ"ב שם מ"מ כיון דלהישראל אסור בהנאה שוב אינו מחזיק לו הגר טובה דהא לדידיה מותר באכילה והתורה צותה לתת לו א"כ מה החזקת טובה שייך בזה וזה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום ומה דכתיב או מכור לנכרי אדרבא בזה מדוקדק הכתוב דהי' לו לכתוב או תמכרנה לנכרי כדרך שהתיר ליתן לגר אבל כיון דכתבה התורה מכור לנכרי משמע דאינו מותר לכתחלה רק דאם מכר מה שעשה עשוי והדמים מותרים וא"כ אין ראיה מהקרא לכך הביא מה דנחלקו ר"מ ור"י אי לגר מותר במכירה ג"כ או דוקא בנתינה וא"כ מזה ראיה דעכ"פ מותר בהנאה וז"ב כשמש בכוונת הש"ס. איברא דלר"י דאמר דברים ככתבן קשה טובא מנ"ל לר"א דנבילה מותר בהנאה דלמא אסור רק דאם מכר הדמים מותרים. אך נראה כיון דאמרו ביבמות דף ע"ז ע"ב אליבא דר' יהודה דאי לאו דתלאן בלידה מצרי שני במה יטהר דאין לומר דאי עבר ונסיב דהרי דאי להיתירא לא כתב א"כ לר"י כיון דלכתחלה אסור למכור היאך כתב דאי להתירא וע"כ דמותר בנבלה. ובזה יש להאריך הרבה בסוגיא ואכ"מ ובזה מדוקדק מ"ש רש"י דר"א יליף איסור הנאה מדפרט הכתוב או מכור לנכרי ותמה הצל"ח דלמה לא נקט המוקדם מלגר אשר בשערך תתננה ולפמ"ש אתי שפיר דמזה אין ראי' דבאמת הנתינה מותר' דאין לו החזקת טובה רק ממכור לנכרי יליף למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ובזה נבין היטב מה שמחק רש"י בדברי ר"א הגירסא הישינה דלגר בנתינה ולנכרי במכירה ולא נודע למה מחקו ועיין פ"י וצל"ח ולפמ"ש א"ש דבאמת לר"י אין ראיה די"ל דבדיעבד מותר ורק דאי להיתרא לא כתב קרא וא"כ עכ"פ אין ראיה מהא דנכרי במכירה רק מגוף הכתוב או מכור לנכרי ובזה מקושר דברי רש"י יפה דוק ותשכח ובזה מיושב היטב הא דשמעתי בילדותי מאבי מורי הרב הגאון נ"י קושיא שהקשה דלמה אצטריך לפרט היתר בנבילה הא מפורש בקרא והמת יהי' לו ושמעינן דנבילה מותרת בהנאה וכמדומה שמצאתי באחת מספרי הפרי מגדים קושיא זו והיא תימה גדולה ולפמ"ש אתי שפיר דהיה מקום לומר דוהמת יהיה לו הוא דכיון דשייך להמזיק והמזיק מוכרח לשלם להניזק א"כ הדמים מותרי' להניזק דלאחר בודאי הדמים מותרי' וא"ל דפורע חובו בא"ה דז"א דכיון שהבעלים מטפלים בנבלה א"כ שוב אם נימא דיהי' זה פורע לו במעות אחרות שוב יהיה זה נהנה מא"ה וכמ"ש בהגהות עטרת זקנים בשם הרב מהר"ץ שפיץ בסי' תמ"ד לדחות דברי המג"א ולכך מותר ליתן לו עבור חובו דאף שזה נותן לו דזה אינו נהנה רק מניעת היזק לא הוה פורע חובו בא"ה וא"כ אין ראיה מזה דבאמת בדיעבד הדמים מותרי' ויכול לומר לו הש"ל ולכך דייק מהא דמכור לנכרי ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ובלא"ה נראה לי בישוב קושית אבי מורי הגאון נ"י דבשלמא שם נבילה הראוי לגר הוה נבילה ואסור בהנאה וא"כ שפיר שמענו דנבילה אסורה אבל מוהמת יהיה לו אימא לך דמיירי בכה"ג דנסרחה כבר ואינה ראויה לגר כלל ואינה ראויה אלא לכלב דבכה"ג הוה נטל"פ ועכ"פ בהנאה מותרת ולכך לא מייתי מוהמת יהיה לו ודו"ק: