שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ב סימן י׳

ובזה יש ליישב הא דאמרו בב"ק דף י"א השתא אי אית לי' נבלה וטריפה יהיב ליה דאמר מר ישיב לרבות אפילו סובין וראיתי קושיא בשם הגאון מו"ה בעריש בהגאון בעל פני יהושע דמה קושיא דלמא טריפות אסור להפוסקים דאיסור סחורה בטריפו' הוא מן התורה ולכך אצטריך והמת יהיה לו להורות דשלו הוא והוה נזדמנו ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ כשלא יהיה ראוי לגר יהיה מותר וא"כ ממילא והמת יהיה לו מיותר דעכ"פ יוכל לתנו לו לאחר שיסרח ולא יהיה ראוי' לגר וע"ז משני דאצטריך לפחת נבלה דהיינו דעכ"פ יצטרך שיהיה מוסרח כ"כ עד שיפחות משויו שאינו ראוי לאדם רק לכלב ודו"ק היטב כי הוא חריף ובלא"ה י"ל כיון דעכ"פ אצל המזיק הוה כנזדמנו לו דמותר לתת בחובו להניזק ואף לשיטת הב"ח דאוסר בסי' קי"ז למכור לישראל שימכור לנכרי היינו באם זה קונה כדי להשתכר אבל אם זה נתנו לו בפרעון חובו ובע"כ שקיל מיניה אף סובין פשיטא דשרי ועיין בט"ז שם ואף להט"ז יש מקום לפלפל ואכ"מ. ובגוף קושית הרב מבראזדאוויטץ נ"י נראה לפענ"ד ברור דע"כ לא כתב הרמב"ן דא"ה אינו דמיהן רק כל שלא נתפס באיסור אלא שאסור בהנאה אמרינן דלאו דמיהן הוא ומתנה או גזלה הוא ושרי אבל כל שניליף משביעית דתופס דמיו בכל האיסורין מכ"ש בע"ז וכל שתופס דמיו פשיטא דאין מתירין כל שנתפס באיסור ול"ש לומר שאין דמיהן דסוף סוף נתפס באיסור והרי לפי האמת בע"ז נתפס האיסור על הדמים ואסור אף שאינו דמיהן א"כ ה"ה כשהוה יליף משביעית הי' ג"כ כן ודו"ק היטב: