שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ב סימן ח׳

ובזה ישבתי לנכון מ"ש בע"ז דף ס"ד בהא דאבעיא להו אי דמי ע"ז ביד נכרי אי אסור וע"ז מסיק הש"ס דשאני התם כיון דדעתי' להתגייר בטלה וע"ז שאלני החריף ובקי מוה' פייביל נ"י מבוטשאטש דהא הוא לא בטלה רק ע"י מכירתו וא"כ כיון שמכרה לנכרי וע"ז של נכרי נאסר אף שלא עבדה א"כ בשעה שבאה לעכו"ם הרי נאסרה ושוב שקיל הוא דמי ע"ז דהרי כל שנאסר' שוב הו"ל דמי ע"ז והוה כמו שאם הי' המכוש אחרון שו"פ יהי' אסור כל המעות וה"ה בזה. והשבתי דל"ד דשם כל שיש בו שו"פ הרי דמי ע"ז מעורב בו אבל כאן ניהו דהעכו"ם אחר אסרה לה אבל מה לו לעכו"ם הראשון שבטל' במה שאסר' זה אטו בשביל זה יהיה נפסד במה שנתן לו ע"ז המותרת שהיא בטלה ולא גרע מאם משך קודם שנתן הדמים דמותר דאינו חליפי ע"ז ומכ"ש בזה דעד שאסרה זה היתה מותרת ומה לו בזה במה שהעכו"ם האחרון אסרה והוא לא רצה בזה וז"ב ופשוט. וגם הא בעת שבא לרשות העכו"ם ונאסר בא חובו של זה ובכה"ג מצי למשקל דמי דהקניה והאיסור באין כאחד וכמו דאמרו גזירה שמא מגבה לה אף דבהגבהה נאסר' ואין לו ביטול אפ"ה שייך זכייה ומכ"ש בזה דעי"ז שנאסר' ובאה לרשות עכו"ם נתחייב בדמיה ושפיר דמי ע"ז שבטלה לוקח ואטו מכרה לו כדי שיעבדנ' ומה אכפת לי' במה שזה עבדה ואסרה. ודרך אגב אומר מה דהקשו בתוס' שם דביין נסך דל"מ ביטול לא שייך זאת דל"מ ביטול והיא תימה רבה ולפענ"ד הי' נרא' בפשיטו' דכל הטעם דלא שייך ביטול ביי"נ משום דבתקרובת ע"ז ל"ש ביטול והנה הט"ז כתב בסי' קל"ט דלכך לא שייך ביטול משום דאף כי לא נשאר רק מעט מ"מ מקריבה לפני ע"ז ול"ש ביטול. ולפ"ז זהו דוקא במה שבטל ע"י שבירה אבל כאן דהביטול הוא במה שמכרה ואף דבכ"מ שמכרה לעובדיה לא ביטל כאן דדעתו לגייר ביטל וא"כ מה נ"מ במה שהיא תקרובת הא סוף סוף לא אחשבי' שהרי ביטלה בלב שלם דדעתו לגיורי ואף דכל תקרובת אם ימכור לישראל בודאי לא מהני ביטול היינו משום דל"ש ענין מכיר' וזכייה בזה דהם כבר נאסרו ולא מצינו שיחזור להתירו ע"י ביטולו אבל לענין שלא יהי' מקרי דמי ע"ז ביד נכרי פשיטא דלא מקרי דהרי הוא בטלה בלב שלם וז"ב לדעתי ויש להמתיק הדברים דהרי התוס' כתבו בטעם דדמי ע"ז ביד נכרי מותר משום דמה דכתיב והיית חרם כמוהו כל שאתה מהיה ממנו הרי הוא חרם כמוהו היינו דוקא בישראל ולפ"ז מאן דאוסר הוא רק דמהיה ממנו וא"כ לפ"ז צריך להבין הא אינו דמיו כלל דאין דמים לע"ז ורק דבע"ז אסרה תורה כל שמהיה ממנו דעכ"פ נהנה בסבת ע"ז ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כתיב והרי עכ"פ בא לו בסיבת ע"ז ולפ"ז כל שזה ביטלה ניהו דל"מ הביטול היינו שהאיסור במקומו עומד אבל זה ממעט התפלה שהרי ביטל הע"ז ותקרובתה ודעתו לאגיירי וא"כ לא שייך לא ידבק בידך מאומה דהרי באמת זה ביטל לע"ז שבה רק שאין בידו להתיר מה שכבר נאסר אבל כעת נתבטל ע"ז ולא קרינא ביה והיית חרם כמוהו כנלפענ"ד לפום רהיטא לחומר הנושא. אחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי בשו"ת פ"י ח"ב סי' מ"ג שהאריך בענין זה חליפי א"ה כשאינו בעין והביא הסוגיא דע"ז ס"ג גבי פירי שביעית והאריך בכל הדברים. ולפענ"ד משם סייעתא לדבריו והי' מקום לפלפל בדבריו שם אלא שלא העמקתי עיוני בזה ולא ראיתי רק בהעברה בעלמא ולא היה הזמן מסכים לעבור על דבריו רק בהעברה בעלמא: