שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ב סימן ו׳

והנה בגוף דברי הירושלמי שכתב שאין זה דמיהם לפענ"ד נרא' כוונ' עמוקה בזה דהנה בע"ז דף ס"ב אמרינן דבי ר"י יזפי פירות שביעי' מעניים ופרעי להו בשמינית ואמר ר' ינאי יאות הן עבדין וכתבו התוס' דהטעם לפי שאז אין האיסור בעין ולא מקרי חליפין דידי' ומזה למדו דבע"ז שמכר' לנכרי ואותו הנכרי מכרו לאחר קודם שיתן לישראל זה הדמים מותרי' דאינו חליפי איסורי הנאה דזה אין לו הא"ה אף שהאיסור עדיין בעולם ועוד הוסיפו שאם הנכרי משכה תחלה וקנה דקי"ל משיכ' בנכרי קונה א"כ לא הית' ע"ז ברשותו בשעת פריעת המעות ושרי. והנה טרם יהי' כל שיח נבאר דלכאור' הי' נראה לפענ"ד הכוונ' בתוס' דמתחל' כתבו שאותו הנכרי מכר לאחר בעד דמים ואח"כ הוסיפו דאף שהאחר לא נתן הדמי' עדיין כל שמשכ' האחר קנה אבל בהרא"ש שם מבואר דאף אותו העכו"ם כל שמשכ' קודם שנתן הדמי' לא מקרי ע"ז ברשות ישראל בשעת משיכ' ולא הוה דמי ע"ז רק דלאותו ישראל מ"מ אסור המעות דנהנ' עכ"פ מע"ז רק לאחרי' מותרי' ויליף לה מערלה וכה"כ דאם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ע"ש. ובזה נרא' לפענ"ד ליישב דברי הש"ע ביו"ד סי' קל"ב ס"א שכתב הדין הלז בשם י"א ותמה הט"ז דהדין מפורש בש"ס דלאחרי' מותר וכדאמרו גבי שביעית ורק דלו אסור. ולפמ"ש א"ש דבאמת בתוס' הי' מקום לומר דלא התירו רק כשמשכ' האחר שלא נתן מעות להעכו"ם וס"ל דעכו"ם מעכו"ם ג"כ קנה במשיכ' ורק הרא"ש חידש דאף להנכרי הראשון כל שמשכ' קודם נתינת המעות דשרי ועכ"פ כיון שהדין כן א"כ לכך יכול לקדש בערל' וכה"כ דעכ"פ כיון שמכר' לעכו"ם א"כ העכו"ם קנה במשיכ' וא"ל דהא קיבל המעות בעד א"ה דזה אינו דבאמת כיון שאין לו דמים א"כ המעות אינו רק גזל ומ"ל במה שגזל לאחר והא אינו לוקח דמי א"ה ולא מקרי חליפין דזה קנה במשיכ' ורק דהוא אסור להנות מערלה וכה"כ אבל לאחרי' מותר דאינו לוקח דמי א"ה ומזה הוכיח הירושלמי דקידש בגזל מקודשת וז"ב כשמש. ובזה מיושב דברי רש"י שכתב דהדמים אסורים להמחליף דא"כ היאך דייק הירושלמי דאין זה דמיהם והמקדש בגזל מקודשת ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם רש"י מודה דאין זה חליפי א"ה וזה קנה במשיכ' ורק דמ"מ אסור הוא להנות מערל' וע"כ דהמקדש בגזל מקודשת. ובזה מיושב מה שתמה המלמ"ל פ"ה מאישות דמנ"ל לירושלמי לדייק דלמא מיירי שמכר לעכו"ם ואין המעות גזל. ולפמ"ש א"ש דא"כ הי' חליפי א"ה ורק דהוה כמו גזל ואין בו משום חליפי א"ה רק דאסור מדרבנן להנות וכמ"ש הרא"ש והטור וז"ב כשמש. אמנם אי קשיא הא קשיא דהיאך אפשר לומר דחליפין כל שאינם בעין אף במקום שתופסין דמיהם כמו שביעית וע"ז ואפ"ה כל שאינם בעין מותרין והרי בנדרים דף מ"ז ע"ב בעי רמב"ח אי חליפין כגידולין דמי ואיך אפשר לומר דחליפין כגידולין דמי והא בגידולין אסור אף בדבר שזרעו כלה וא"כ אין האיסור בעין וה"ה החליפין אסור בזה והא לא מקרי חליפין כל שאין איסור בעין וא"ל דזה דוקא בנדרים דהגידולין אסור משום דבר שיל"מ לכך אסור גם חליפין דזה אינו דמה ענין חליפין לגידולין דחליפין אינו כאן משום דבר שיל"מ דאינו בא רק מכחו וכל שאין בעין לא מקרי חליפין משא"כ בגידולין דיש בו קצת מהזרע שנזרע והו"ל דבר שיל"מ כדאמרו בדף נ"ט שם וגם א"כ היאך פשיט מערלה וכה"כ ולפמ"ש הר"ן דעיקר הבעיא אם אסור להמחליף בעצמו אתי שפיר דלהמחליף בעצמו אסור דעכ"פ נהנה אבל עדיין לא אתי שפיר הלשון דחליפין כגידולין אך נראה דבאמת ע"כ לא אמר ר"י דיאות הן עבדין רק בשביעית דאינו אסור בהנאה רק דתופסין דמיהם ולכך כל שנותנין בשמינית שרי דליכא שוב איסור דהם יזפי בשביעי' ואכלו בקדוש' שביעית ומה דהם לקחו בשמינית לא אכפת לן אבל בא"ה פשיטא דלכתחלה אסור לעשות כן דהרי הוא נהנ' עכ"פ מזה והרי להמחליף אסור אף שאינו בעין. ומעתה זהו דמשני הש"ס הא לכתחלה הא דיעבד והיינו דבדיעבד א"א לומר דכגידולין דמו דהא באמת אינו חליפין כל שאינו בעין וז"ב.