שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״א סימן י׳

והנה רש"י פירש דבשכ"מ דאלים דיבורו הולך כזכי וזכה בו המקבל בחיים וראיתי בקצה"ח שם שהקש' דא"כ בהא דמוקי דליתא למקבל בשעת מתן מעות פירש"י דהוה זכייה בטעות וקשה ת"ל דלא זכה מקבל דאין קנין למת ולפמ"ש יש לומר דניהו דהמת לא זכה הא עכ"פ הבטיח לתת לו בעת שצוה לתת לו ונתן ביד השליח וניהו דהוה ספק הא כל שמסר ליד השליח ל"ש ספק ולכך הוצרך רש"י לומר דלא הוה זכייה כלל דהוה זכייה בטעות. ויש ליישב בזה הרבה קושיות של התומים והקצה"ח שם ולא נפניתי כעת ודו"ק היטב. אחר כמה שנים ראיתי בקצה"ח סי' ר"ז שהאריך בנשבע ומת המקבל אם חייב לתת לבניו ע"ש שהביא דברי המרדכי וכבר כתבתי לעיל בזה ומהתימ' שלא זכר כלל דברי הב"ש הנ"ל. והנה אחד מהתלמידים שאל על דברת הקצה"ח הנ"ל א"כ מה פריך בשבועות דף כ"ה אילימא מתנה לעני מושבע ועומד הוא והא נ"מ לענין אם מת המקבל שחייב ליתן להבן בשביל שנשבע. והשבתי דז"א דכיון דעיקר החיוב נצמח בשביל שנשבע לתת למקבל והבן עומד במקומו וכל שלא חל השבוע' לגבי האב מכ"ש שא"צ ליתן לבן מכח שבועתו. ובלא"ה הוא טעות לפי דעתי דע"כ לא נסתפק הקצה"ח רק במי שנשבע לתת מתנה לעשיר דהבן במקום האב קאי אבל בנשבע לתת לעני דמתורת צדקה היא א"כ אין הבן במקומו והרי אם הי' הבן עשיר פשיטא דלא נתחייב לתת לו צדקה והוא לא רצה לתת לאב רק בתורת צדקה וגם כשהוא עני יכול לומר לאביך הייתי רוצה ליתן צדקה ולא לך וז"ב כשמש וזהו לפענ"ד כוונת הש"ג שהביא הקצה"ח שם דלגבי עני לא נתחייב רק לאותו עני ולא ליורשיו והקצה"ח במחכת"ה לא ירד לכוונתו ודו"ק היטב: