ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו הא בשכ"מ וכתבו התוס' דאף דהולך לאו כזכי מ"מ כיון דדברי שכ"מ ככתובון וכמסורין דמי אמרינן דדעת השכ"מ הי' שכל שהי' המקבל חי בעת שנתן ביד השליח אף במת אח"כ יזכו יורשי המקבל ע"ש והר"ן תמה בזה דהא מתנת שכ"מ אינו חל עד לאחר מיתה ואז כבר מת המקבל ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון דהוא עכ"פ הבטיחו לתת מתנה לזה ורק שספק שמא לא רצה ליתן לו אם ימות וא"כ בשכ"מ דדבריו ככתובין וכמסורין עכ"פ כל שנתן ביד השליח ואינו ברשותו לא יוכל לחזור מספק ולא מקרי בחזקת השכ"מ כל שמתחיל מתנתו למפרע ועיין ש"ך סי' ר"כ ס"ק א' בחו"מ ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״א סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.