שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ׳ סימן ו׳

והנה גוף דברי הרז"ה תמוהים שכתב דלכך יש להקל בבור בתבו"פ משום דמצינו בו קולא דפטר בו את הכלים והוא משולל ביאור. ולפענד"נ דהנה באמת ר' ישמעאל ס"ל דבעל הבור היינו בעל התקל' כדאמרו בב"ק דף נ' ואף לר"ע דס"ל דבעל הבור בור דאית ליה בעלים דהיינו בור ברשותו מ"מ זה ודאי דברה"ר לכ"ע חייב כדאמר רבה שם וא"כ ע"כ דעיקר הא דחייב' התור' בבור ברה"ר הוא בשביל שעשה תקלה וא"כ לכאור' יקשה למה יפטור בבור שכסה כראוי ואירע אונס שנפל שם שור כגון שהתליע הא מ"מ כיון דתחב"פ לענין כלים שהרי עשה תקלה שיוכלו לפול בו כלים ולענין זה לא הצריכ' התורה כסוי כלל שהרי בור פטר בו את הכלים וא"כ עכ"פ זה פשע שחפר בור ברה"ר ועשה מכשול וא"כ הוה תב"פ שעשה מכשול דלמה חפר בור ברה"ר ואף שכסהו הא אירע אונס והו"ל תחב"פ וס"ב וגם לענין כלים גופא ע"כ לא פטרה התור' כלים רק משום דלגבי כלים הו"ל פשיע' דדהו כמו באונס בשור דגזה"כ הוא שכלים פטור בבור אבל עכ"פ אטו לא פשע בזה דמה לו כי עשה מכשול ברה"ר וא"כ למה יפטור בכלים גופא דלא עדיף הפשיע' מאילו הי' אונס גמור דמ"מ מהראוי להתחייב דעכ"פ תחלתו הי' בפשיע' במה שחפר בור ברה"ר והו"ל בעל התקל' וע"כ דבבור תבו"פ פטור וזהו סברת הרז"ה ודו"ק ובזה יש ליישב קושית הרמב"ן ואין להאריך. איברא דצריך להבין למה אמרו ב' דברים א"ב ש"א ועשה הכתוב כאילו הן ברשותו והא אדרבא בבור ברה"ר לכ"ע חייב דעל עסקי כרייה ופתיח' בא לו. והנרא' בזה דהנה בב"ק דף ל' הגירסא ר"א בשם ר' ישמעאל ואף דבפסחים דף וא"ו הגירסא סתם ר"א אבל בב"ק מבואר בשם ר' ישמעאל ולפ"ז באמת הא כתיב בעל הבור ומפרש ר' ישמעאל דבעל הבור אין הכוונ' שצריך להיות בעליו רק שבעל הבור הכוונ' שגרם להתקל' וזהו בעליו וא"כ ז"ש דעשאו הכתוב כאילו הן ברשותו והיינו דאף דאינו בעליו ממש מ"מ בעל התקל' מקרי. ובזה נראה ברור דלכך מקרי חמץ ג"כ ברשותו דאף דאסור בהנא' מ"מ בעל התקל' הוא דהוא גרם המכשול הזה שאינו ברשותו ע"י שלא בטלו ובערו מקודם ולכך אף שא"ב עשאן הכתוב כאילו הן ברשותו וז"ב בסברא. ובזה נכון מה שכללם יחד דגם בחמץ אף דא"ב מ"מ הוא בעל התקל'. איברא דלכאור' יש לחלק דל"ד לבור דבבור גרם תקלה בידים וגם התקל' הוא בכל עת משא"כ בחמץ דמה תקלה יש לאחרים הא בלא"ה אסור לאכול חמץ כל שבעה ומכ"ש לר"י דס"ל דכל חמץ אף דנכרי אסור באכיל' ומה מכשול ותקלה יצא מזה ואף דלאחר הפסח יוכל להיות מכשול דיחשוב הרוא' שלא עבר עליו הפסח ויאכלנו אבל עכ"פ בפסח אין שום מכשול ועיין פסחים דף ז' דיש היכר בין חמץ למצה דעפשו מוכיח עליו וא"כ שוב אין כאן בעל תקלה וכל שאתה אוסרו בהנא' אינו ברשותו מקרי ואין כאן בעלים ולא בעל התקל'. ובזה יש לפרש הא דאמר ריה"ג תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנא' כל שבעה והלשון תמה על עצמך הוא תמוה ועיין בפ"י וכ"כ דברים רבים ולפמ"ש א"ש דזה הי' תמיהתו דאיך אפשר דאסור בהנא' כל שבעה הא אינו ברשותו עי"ז ואיך יעבור על ב"י ובעל תקלה ל"ש דהא אין שום מכשול מזה דהא כל חמץ אסור באכיל' לר"י וגם לר"ש וא"כ שוב אין כאן תקלה ומכשול ודו"ק יהי' איך שיהי' עכ"פ בבור ודאי דמתחייב שפיר ברה"ר טפי מברה"י דבעל תקלה מקרי דלמה לו לחפור. ולפמ"ש מיושב היטב הקושיא דהיאך נוכל ללמוד מבור ואינך הא י"ל שאני בור דחידוש הוא דא"ב ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו. ולפמ"ש א"ש דבבור אדרבא דברה"ר חייב טפי דלמה עשה תקלה ברשות שאינו שלו ואדרבא לבור ברה"י אצטריך קרא מטעם דהוא בעליו ממש אבל בבור ברה"ר פשיטא דחייב דבעל התקל' מקרי ודו"ק היטב.