שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ׳ סימן ה׳

ודרך אגב אומר מה שאמרתי זה שנים רבות במה שחידש הרז"ה בב"ק דף נ"ב ע"ב כראוי לשורים ולא כראוי לגמלים שכתב דתב"פ וס"ב לא חייב בבור כיון דחזינן דבור פטר בו את הכלים הקלה התור' גם בזה והרמב"ן קיהה שם בזה. ולפענ"ד נראה להסביר הדברים באופן אחר דבאמת שני דברים א"ב ש"א ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו וחד מינייהו בור וא"כ כ"ז שלא אירע הנזק עדן לא מקרי ברשותו וא"כ היאך שייך בזה דתב"פ דהא לא הוה ברשותו כלל בעת הפשיע' ודי דנימא דהוא ברשותו בעת הנזק דזה גופא חידוש היא שחדש' תורה וא"כ ל"ש תב"פ דתב"פ לא מקרי רק אם בעת שפשע הי' כאן חיוב אם הי' נזק דפשע ולא שמר כראוי אבל כאן כל שלא בא הנזק עדן לאו ברשותו הי' ול"ש פשיע'. ובזה מיושב מה שהקש' הרמב"ן שם מהא דאמרו בב"ק דף ט' ע"ב בשור קשור ובור מכוס' ודכוות' גבי אש גחלת ודקאמרת מ"ש הכא שור דרכי' לנתוקי ובור דרכי' לנתורי והיינו ע"כ משום דהוה תחלתן בפשיע' וס"ב הרי דחייב בבור ובאמת לפמ"ש התוס' אין הכרח דכיון דמסר לחרש דרכו לנתוקי ולנחורי עי"ז והו"ל תחלתו וסופו בפשיע' משא"כ בתב"פ וס"ב וז"ב. ומיהו לפמ"ש יש ליישב דכל הסוגיא היא משום דעדיין א"ב ולפ"ז זהו בשחופר בור ברה"ר אבל כשחפר ברשותו והפקיר בורו דלא הוה חידוש שוב חייב בתב"פ וס"ב וא"כ משכחת לה בכה"ג ובזה מיושב היטב קושית דו"ז בים התלמוד דף י"ב הא דחשיב חומר באש מבבור והקש' לבעה"מ למה אש חייב תבו"פ ובבור פטור ע"ש ועיין במפה"י שם. ולפמ"ש א"ש דשם מיירי בבור ברה"י דהרי חשיב החומרא דבור משור במסרו לחש"ו וא"כ בכה"ג אין חומרא לאש מבבור ועכ"פ גם בור יש לו חומרא וכגון בבורו ודו"ק היטב. איברא דיש להקשות דלתני חומר בבור שחייב אף שאינו ברשותו דזה חידוש הוא וחומר גדול וצ"ל דניהו דחידוש הוא אבל כל שגילת' תורה דבור חייב אף בזה עכ"פ אין לו חומר יותר מבאש בענינים שחייבים בזה ובזה וכאן לא קתני מה שיש לו חומר שאף שמקרי בור מ"מ פטור אבל עצם גוף החיוב של בור זה לא חשיב הכא. אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו במשנ' לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק וקשה הא בלא"ה צריך למכתב בור דה"א דבור אינו חייב כיון דא"ב וכן קשה לשיטת הרז"ה הא צריך לכתוב בשאר דברים לחייב אף תחב"פ וס"ב דבבור פטור וכן קשה בהא דאמרו בדף ה' כלהו וכי שדית בור ביניהו אתיא כולהו במה הצד דהא אכתי איך נדע תבו"פ דחייב בכלהו. ולפענ"ד נראה דבאמת ניהו דבור יש לו קולא זו הא בשור אין בו קולא זו ושפיר איתא מבינייהו דא"ל מה לבור שכן יש בו קולא זו הא שור אין לו קולא זו הצד השוה שבהן וכו' ולכך שפיר אתי מבינייהו. ובזה מיושב גם מה שהקש' הרב מוה' אברהם ראש ישיבה דק' הורדנא נ"י דאיך אתי מבינייהו והא בור א"ב ש"א ואיך אמר רבא דנלמד מביניהו ולפמ"ש א"ש דכיון דאתי במה הצד א"כ מה נ"מ דיש לו חומרא זו הא השור אין לו חומרא זו ואפ"ה חייב ושפיר אתי כולהו במה הצד וז"ב ודו"ק היטב ועיין דף י' שם דאמר מה לבור שכן שלא ברשות תאמר בהני דברשות שור יוכיח הרי דאף שפרכינן להיפך דבור מהראוי שיתחייב דהוה שלא ברשות ב"ד אפ"ה אמרו שור יוכיח וה"ה בזה ודו"ק. ועכ"פ לפי מה שנתבאר בתוס' דף נ"ב ובבעה"מ ורמב"ן שם תמצא לפרש היטב דברי התוס' הנ"ל בדף כ"ב וכעין מ"ש ודו"ק היטב: