שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ׳ סימן י״א

והנה במ"ש למעלה בהך דשני דברים א"ב ש"א ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו מצאתי בשטמ"ק ב"ק דף כ"ט שהקשו דאמאי לא חשיב שור המועד ג"כ דאף דאסור בהנאה אעפ"כ עשה הכתוב כאילו הן ברשותו. ודבריו צ"ב דמה כוונתו דשור המועד אסור בהנאה ואם כוונתו לשור שהמית את האדם מאי אריא שור המועד דנקט אפילו תם נמי נאסר בהנאה דנסקל אמנם נראה דכוונתו להא דאמרו בב"ק דף צ' דשור תם שהמית והזיק דנין אותו ד"נ ואין דנין אותו ד"מ שור המועד שהמית והזיק דנין אותו ד"מ ואח"כ דנין ד"נ וא"כ שפיר מקשה דהא א"ב כיון דנסקל ואפ"ה דנין ד"מ ומחוייב לשלם כאילו הי' ברשותו והנה לפענ"ד לק"מ ל"מ לפמ"ש ר"ת דמחיים לא נאסר השור כמ"ש התוס' בשמו בב"ק ע"א ובסנהדרין פ' ועיין בתוס' ב"ק כ"ג ע"ב ד"ה ולא א"כ שוב הוה ברשותו. אמנם אף אם לא קיי"ל כר"ת מ"מ כ"ז דוקא לאחר שנגמר דינו אבל כ"ז שלא נגמר דינו מכרו מכור והקדישו הקדש כמבואר בב"ק מ"ה וא"כ שם דאמרינן דדנין ד"מ תחלה ואח"כ ד"נ א"כ לא גמרינן דינו לנפשות ושוב עדיין מותר בהנאה ושפיר הוה ברשותו. אמנם עדיין קשה דהרי הש"ס פריך דאף בקדים ודן ד"נ להדר ולדייני' ד"מ ומוקי בשברח וא"כ כל שלא ברח אף באם דן אותו ד"נ חייב בד"מ וקשה הא אינו ברשותו ולחשבי' אבל ז"א דעכ"פ בשעה שעשה הנזק הי' ברשותו כל דלא דנו אותו ד"נ תחלה וא"כ שוב אף שכעת א"ב מ"מ על תחלת הנזק אנו דנים והוה ברשותו: