שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ח׳ סימן ז׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובזה יש ליישב מה ששאל אותי הרב מוה' אברהם ראש ישיבה מהורדנא נ"י דלמה לי קרא למפסל קטנים ת"ל דהו"ל עדות שאילה"ז דקטנים לאו בר עונשין הם וכ"כ רש"י בעצמו בב"ק דף פ"ח ד"ה פסולה ע"ש ולפמ"ש נ"מ כגון שנצטרפו עם עוד שנים כשרים דמצד עדות שאילה"ז כל שנוכל לקיים הזמה באלו הכשרים לא אכפת לן באותן עדות ובאמת מזימין כלם רק שאינם בתורת הזמה ועיין ברמב"ם פ"כ ה"ג מעדות דאם היה הפסק אין נענשין רק הראשונים ומכ"ש בזה שאינם בני עונשין אבל אם הי' פסולי הגוף שוב נפסלו כלם דהוה כמו נמצא אחד מהם קרוב או פסול אך העיקר דלק"מ דבאמת אין ועמדו שני אנשים מיותר דצריך לכתוב אנשים ולא נשים רק דממילא מכלל אנשים משמע גדולים ולא קטנים אבל אינו מיותר ולק"מ. איברא הא דצריך בב"ב שם לקרא דועמדו שני אנשים ות"ל משום דבעינן עדות שאילה"ז. אך באמת הדבר נכון דשם מקשה אלא מעתה הא דתנן הפעוטות מקחן מקח ה"נ דעדותן עדות וא"כ קאי על תקנת רבנן וא"כ כיון דמדרבנן א"צ דו"ח וא"כ ממילא א"צ עדות שאילה"ז דלא כש"ך בחו"מ סי' ל"ג ובתשובה הארכתי בזה וא"כ קשה יהי' כשר לדידן וגם לפמ"ש דפסול משום דאין לו כוונה כיון דחז"ל תקנו דמקחן מקח וא"כ יש לו כוונה במו"מ א"כ ג"כ יש לו כוונה להעיד וע"ז משני דכתיב ועמדו שני אנשים ולא קטנים ונתמעטו מקרא ממשמעותיו דקרא וז"ב:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.