שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ח׳ סימן ו׳

והנה לכאורה קשה בהא דאמרו בב"ב דף קנ"ה ע"ב דקטן פסול לעדות משום דכתיב ועמדו שני האנשים ולא קטנים וכ"כ הרמב"ם פ"ט מעדות ה"ז ובטוש"ע חו"מ סי' ל"ה וקשה לשיטת התוס' ישנים דכל שלא כוונו להעיד א"י להעיד א"כ קטן דאין לו מחשבה וכוונה ועיין בחולין דף י"ב ברש"י ותוס' שם וא"כ פשיטא דפסול דלא כוון להעיד. והנ"ל בזה דנ"מ באם היה הקטן מצטרף עם גדולים דאם נימא דהפסול הוא בשביל שלא כוון בכה"ג שהי' שני עדים כשרים שכוונו לא נפסל עדותם בשביל הקטן דבכה"ג אמרו במכות דף ו' דשואלין אותם אי למחזי אתו או לאסהודי קאתו אבל אם הפסול בשביל שהם קטנים הוה פסול הגוף נפסלו וא"ל דאכתי כל שלא כוונו להעיד כיון דקטנים היו שוב כשרים כמבואר בסי' ל"ג גבי קרוב ופסול. אמנם י"ל דלפמ"ש הש"ך שם דכל שלא כוונו כלם אז פסול א"כ נ"מ לענין זה. אך ז"א דהא לפי שיטת התו"י כל שלא כוונו להעיד שוב פסולים וע"כ לא כתב הש"ך רק לדידן דלא קיי"ל כהתו"י הנ"ל אך י"ל דמחשבתם נכרת מתוך מעשה יש להם ועיין בחולין שם ברש"י ותוס' וברמב"ם פ"א מפהמ"ק ובלח"מ וא"כ שוב אין לך מחשבתו נכרת מתוך מעשיו גדול מזה ובלא"ה בד"נ לשיטת התוס' לא מועיל אף שאמרו שלא נתכוונו להעיד דהא התרו בהם: