שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ח׳ סימן ב׳

מה ששאל בהא דאמרו בשבועות דף ל"א במשנה השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לב"ד ובאו לב"ד והודו פטורין כפרו חייבין על כל אחת וכו' אר"ש מ"ט הואיל ויכולין לחזור ולהודות והקשית היאך יכול לחזור ולהודות כיון שכבר נשבע לשקר וארבעים בכתפיה וכשר והא בשבועת שקר נפסל לעדות. הנה יפה הקשית אבל תמהני דכבר קדמך התומים סי' כ"ח ובקצה"ח שם בקושיא זו ואחרי שדפקת על דלתי אמרתי להשיב. דהנה בסי' ל"ד מבואר דדוקא בשבועה דלשעבר הוא דפסול ולא בשבועה דלהבא והטעם מבואר בריב"ש דבשבועה דלשעבר יצא שקר מפיו וחשוד לשקר בעדות משא"כ בלהבא לא נחשד שיצא שקר מפיו היוצא מזה דמה שפסול בשבועת שקר ושוא הוא משום דנחשד לשקר ולפ"ז באם השביעו שיודעין לו עדות והם כופרים שא"י לו עדות ואח"כ חזרו ואמרו ששכחו בשעת השבועה וכדומה וא"כ ממנ"פ מהראוי שיכשרו דאם אמת העידו כעת א"כ טוב ויפה דלא אברי סהדי אלא לשקרי ואם אינו אמת א"כ העידו אמת בשעת השבועה שאין יודעין לו עדות וכיון שלא נשבעו לשקר מה"ת למפסלי אח"כ כשאומרים ששכחו הא לא נשבעו לשקר וע"כ כשאתה חושדן שנשבעו לשקר הוא בשביל שיודעין לו באמת עדות א"כ ממנ"פ מהראוי להאמינם וז"ב לדעתי. ובזה יש ליישב גם דברי ר"מ הארוך שהובא בב"י וש"ע סי' כ"ח סט"ו שם דאם העידו עפ"י חרם שלא בפני בע"ד יכולין לחזור ולהעיד שנית לפני בע"ד ואף שישנו ממה שהעידו בתחלה והביא ראיה מהמשנה דהשביען חמשה פעמים ותמהו העבוה"ג סי' ג' והתומים והקצה"ח שם דהרי עכ"פ חשידי אשבועה. ולפמ"ש אתי שפיר דממנ"פ כשרים. אמנם זה אינו דשם שהגידו אח"כ שלא כדבריהם הראשונים א"כ יש לחוש שמא גם עכשיו שקרו בכמה פרטים דהרי חזינן דנשבעו לשקר וכפי הנראה כוון הר"מ הארוך דכל שנשבעו חוץ לב"ד יכולים העדים להתנצל דסברי דכמו דשבועת העדות ליתא חוץ לב"ד כמו כן גם שבועת ביטוי ל"ש חוץ לב"ד לכך נשבעו לשקר דל"ח מה שנשבעו לשקר חוץ לב"ד ואף דבאמת אסור לשבע בשקר מ"מ יכלו להתנצל כך ולכך לא מקרי חשידי על השבועה וראיתי באחרונים שהבינו שהר"מ הארוך הביא ראיה דיכולים לחזור ולהעיד ול"ח שמא יחזיקו דיבורם כל שכבר העידו וע"ז הביא מהמשנה דהשביעם חמשה פעמים וע"ז הקשו האחרונים דל"ד לשם דשם היה חוץ לב"ד והאריכו בזה ובמחכ"ת הלא הר"מ הארוך מיירי כששינו בעדותם מפעם הראשון ול"ש לאחזוקי דיבורם ועיקר ראייתו היא אם נאמנים אף שכבר נשבעו או קבלו בחרם וז"פ. שוב ראיתי בב"י סי' כ"ח שהביא בשם הר"מ הארוך גם לזה ראיה מהמשנה הנ"ל דלא אמרינן דנוגע בעדות ועביד לאחזוקי דיבורי' בשביל שכבר נשבע ע"ש ולזה רמזו האחרונים. ולפענ"ד ראיית מהר"ם הארוך הוא מהשביעם בב"ד וכפרו דאינם חייבין אלא אחת ומטעם דא"י לחזור ולהודות ות"ל דאמרינן דעביד לאחזוקי דיבורא מיהו גם זה יש לדחות. נחזור לראשונות דדברי המהר"ם הארוך לענין מה שקבלו בחרם נראין דעיקר הכוונה הוא דכל שהוא חוץ לב"ד יוכלו להתנצל ולומר דל"ח לשבע לשם שא"י לו עדות וגם בלא"ה י"ל לפמ"ש הר"ן שם גבי שכנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות וכתב הר"ן דיכלו העדים לומר ששכחו א"כ לכך לא נפסלו משום שבועת שקר וכ"כ בקצה"ח שם אלא שהקשה דאל"כ בב"ד נמי. אך לפענ"ד נראה דבאמת דעת הרשב"א דמי שנשבע א"י להתנצל ולומר דשוגג הייתי או שכחתי וכן קי"ל בסי' ל"ד ועיין ש"ך סי' צ"ב שחשבן לתרתי דסתרי. אך לפענ"ד נראה דבאמת הא דכתב הר"ן דיוכלו להתנצל ולומר שכחנו הוא באמת טענה גרועה וצ"ל כיון דהוה מלתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה. אך באמת צ"ב כיון דעובר על אם לא יגיד ומצוה להעיד אמת ל"ש מלתא דלא רמיא עליה דאיניש דרמי ורמי להגיד האמת ולא להיות כובשי עדותן וצ"ל דכיון דאיכא למ"ד דאין עליהן מצות ותורת עדות וא"כ שוב יוכלו להתנצל ולומר שכחנו דהוה מלתא דלא רמיא עליו דאיניש ומעתה לכך בהשביעם חוץ לב"ד דהוה מלתא דלא רמיא עליו דאיניש שפיר חייבים על כל אחת ואחת דיוכלו לחזור ולהעיד אבל בהשביעם בב"ד לא יוכלו להתנצל בטענת שכחה שוב א"י לחזור ולהודות וז"ב כשמש: ובזה מיושבין דברי הע"ש והסמ"ע סי' צ"ב דשם מיירי כגון דחשודין על שבועת עדות היינו בנשבעו חוץ לב"ד ואף דחוץ לב"ד לא מקרי שבועת עדות אבל כיון שבא השבועה ע"י עדות לא על כפירת ממון מקרי שבועת עדות. ובזה יש ליישב קושית הרב מוה' ליב סינץ שהביא הבה"ז בכריתות דף י"ב בהא דאמרו מודה ר"מ באמרו לו שנים יודע אתה בעדות מיגו דיכול לומר לא נתכוונתי וכו' והקשה ת"ל דיכול לומר אשתלי ולפמ"ש שם מיירי בהשביעו בב"ד ול"ש לומר אשתלי דשם רמי אנפשי' לשבע באמת דשם צריך להעיד ודו"ק. ובזה יש ליישב דברי הר"ר מנחם גם מה שהביא ראיה דלא אמרינן דעביד לאחזוקי דיבורא והקשו האחרונים דמה ראיה דשם היה חוץ לב"ד ולפמ"ש עיקר ראיית הר"מ הארוך דאם נימא דעביד לאחזוקי דיבוריה ולא נאמן אח"כ א"כ שוב ל"ש לומר אשתלי דהא רמי אנפשי' ומדכר דאם יאמר שא"י שוב א"י להעיד דנימא דעביד לאחזוקי דיבורי' ולכך רמיא אנפשי' ומדכר. ועדיין יש לפקפק קצת בזה. עכ"פ מ"ש לעיל יש לו פנים. ויש ליישב בזה הרבה דברים מה שהאריך התומים בסי' צ"ב ובקצה"ח סי' כ"ח ולא נפניתי כעת ודו"ק: