שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ט סימן ד׳

ודרך אגב ארשום מה שנשאלתי דשם אמר רבא אמר ר"נ דר"י בר"י ס"ל דמעות הראשונות לאו לקידושין נתנו וקשה לשיט' רש"י דר"נ סתם הוא רנב"י והרי רנב"י אמר התם דמעות הראשונו' לקידושין נתנו. אבל לק"מ לפענ"ד דע"כ לא כתב רש"י רק אם נזכר ר"נ סתם אבל רבא אמר ר"נ ע"כ ר"נ בר יעקב הוא דר"נ בר יצחק היה תלמידו של רבא ועיין בסדר הדורות סדר תנאים ואמוראים אות נון להאריך בקושיו' על שיטת רש"י מכמה מקומות ולא הזכיר מקדושין הנ"ל ודו"ק: עכ"פ יהיה איך שיהי' הדבר מבואר בר"ן דערב צריך שיתנה עם איש ידוע וא"כ הך דינא דמהרשד"ם ברור דלא נעשה ערב כיון שלא היה אדם ידוע וכמ"ש הר"ן וכן נראה מדברי התוס' והרא"ש כל שלא דבר עם המקד' לא נעש' ערב. הן אמת דיש לתמוה דאף דל"ש גמר ומשעבד נפשיה הרי לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' מ"ם דכל הטעם דערב מקרי אסמכתא הוא משום דלא נתחייב מיד רק לכשלא יהי' ללוה מה לשלם אבל כשהתחייב מיד ל"ש אסמכתא. אך לפ"ז שם דנעשה ערב שתתקדש תיכף שפיר יש לומר דאף באין ידוע למי נעשה ערב ואולי כל דלא ידע למי ל"ש כלל ענין הערבות אף דל"מ אסמכתא וצ"ע עכ"פ הדין דין אמת ובזה ל"ק מה שהקשו האחרונים על הש"ך דבסי' נו"ן הביא דברי מהרא"ש דיכול לחייב עצמו למי שא"י לו ואמאי לא נעשה ערב. ולפמ"ש אתי שפיר דערב ל"ש בכה"ג. ובזה מיושב ג"כ מ"ש הבעה"ת הובא בב"ש סי' ע' דכל האומר כל הזן אינו מפסיד אינו חייב לשלם והקשה הבית מאיר שם למה לא יתחייב מדין ערב וכמו בזרוק מנה לים. ולפמ"ש א"ש דכל שלא נעשה ערב לאיש ידוע לא מקרי ערב. ומיהו בלא"ה ל"ק כמ"ש הקצה"ח בסי' קכ"ט לחלק ודבר ד' בפיו אמת שכ"כ מהר"א ששון בעצמו בתשובה שם ובחידושי לאהע"ז סי' ע' הארכתי לבאר כל דברי הב"ש שם וישבתי הרבה קושיו' והבאתי שם דברי התוס' בתמורה דף ב' ע"ב ד"ה קתני וכל האחרונים לא ראוהו וגם הב"ש לא נזכר מזה ע"ש ונלאיתי להעתיק כאן ודו"ק היטב בכל מ"ש ועיין ר"ן פ"ב דקידושין בסוגיא דקרנא שהקשה דלמא מיירי שאמר כל הרוצה לקדש בתי דמועיל ע"ש ודו"ק. שוב עיינתי בזה ולפענ"ד נראה ליישב דאין ראיה מדברי הר"ן דהנה הר"ן כתב דכל שלא התנה עם אדם ידוע ל"ש לומר דגמר ומשעבד נפשיה ולפ"ז י"ל דבאמ' ערב מקרי רק דבאמ' בערב יש שני ענינים אחד דאיך יכול להתחייב בדברים בעלמא בלי קנין ולזה צריך לומר הטעם בהאי הנאה דקא המניה ולכך צריך ששעבד עצמו בשע' מתן מעות ועוד בה משום דהוה אסמכתא וע"ז צריך לומר דגמר ומשעבד נפשיה לאפוקי מידי אסמכתא. ולפ"ז בערב קבלן דל"ש אסמכתא שאמר הלוה לפלוני ואני אתן א"כ עיקר מה שצריך לומר בהאי הנאה הקנה לו אבל ל"צ שיגמור ושעבד נפשיה דכל דאית ליה הנאה קני כמו במתנה ש"ח להיות כשואל וכדומה דבהאי הנאה דנפיק עליה קלא דגברא מהימנא הוא מהני. ולפ"ז ניהו דלא התנה באדם ידוע דל"ש לומר דגמר ומשעבד נפשי' דלא ידע למי שעבד נפשו מ"מ אטו מי לא הי' לו הנא' שנתן לו אדם עבורו. ולפ"ז המהרשד"ם מיירי בנכנס ערב קבלן עבורו כמ"ש הש"ך בשמו שפיר לא היה מקום להביא הך דהר"ן והוצרך לפלפל אי נעשה שלוחו באומר כל מי שילוה וכאומר כל הזן. איברא דגם בהך דהר"ן שאומר צאו וקבלי קידושיך דהוה כאומר תן מנה לפלוני ואקדש בתי לך דמקודש' וזה הוה כע"ק. אך ז"א דבשלמא אילו אשה אמרה תן מנה לפלוני ואקדש אני לך שפיר מקרי ערב קבלן דאמר הלוה לפלוני ואני אתן אבל כל שאומר תתקדש בתי זה אינו מקרי רק ערב שערב לו שתתקדש בתו ופשיטא דל"מ ע"ק והו"ל אסמכתא ושפיר כתב הר"ן דל"ש גמר ומשעבד נפשו כל שלא ידע למי דשמא לא תתרצה הקטנה בקידושיו והוא אינו רק ערב: