שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ט סימן י״ב

ומן האמור אני תמה על מ"ש הרמב"ם בפ"ד דתמורה הי"ג שזה שאמר הכתוב והי' הוא ותמורתו יהי' קדש הוא כמו שאמר שאם פדה לעצמו יוסיף חומש משום שירדה תורה לסוף דעתו של אדם שדעתו להרבות קנינו ואף שהקדיש יחזור בו ויפדה בפחות משויו וע"כ אמרה שיוסיף חומש וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף שמא יחזור בו וכיון שא"י לפדות ירצה להחליפ' ואם תתן לו רשות להחליפ' יחליפה בפחותה ממנה ע"כ נעלה התורה בפניו ואמרה שלא יחליפנו ולא ימירנו ואם החליף קנסו דאמר והי' הוא ותמורתו יהי' קדש ע"ש והרי היא תימה גדול' דממנ"פ בהחליף מיירי שמחליף בשל אחרים וא"כ לא לו יהי' הבהמ' דהא הוא נתן רשות כל הרוצה להמיר ואחר שמחליף א"כ מה יש לחוש ולחוש לקנוניא כולי האי לא חיישינן ובפרט בהקדש אין אדם עושה קנוניא על ההקדש. אמנם בלא יחליפנו יוכל להיו' שזה האחר יתן עינו בבהמת הקדש הטובה ויחליפנו ברע ע"כ נעלה בפניו התור' אבל בלא ימיר ודאי תימה שהרי מקדיש תרוייהו ואפ"ה לוקה ושם ל"ש הטעם דלמה יהיו תרוייהו הקדש וגם ל"ש קנס בזה שהרי הוא בעצמו רצה להקדיש תרוייהו וגם תימה הא אפשר לו לשאל על הקדישו ומה לו להתחבל בתחבולות ואף במסרו ליד גזבר יכול לשאול עד זריק' כמ"ש התוס' בכריתות דף י"ג ועיין מלמ"ל פי"א ממעש' הקרבנות ואף דאין נשאלין על דבר מצוה אלא מדוחק מלבד דזה אינו רק דרבנן אף גם דכבר כתב הרא"ה הובא ברשב"א בהא דאמרו בהקדש הואיל ואי בעי מתשיל עלה דאף דאין נשאלין על דבר מצוה מ"מ היינו אם אינו רוצה לתת לגמרי וחוזר בו אבל להחליף בטוב א"כ שוב יכול להחליפה בטוב ע"י שאלה. ועוד אני תמה מה שייך קנס הא אמרו בנזיר דף ל"ב דלב"ה נמי אף דאמרו תמורה בטעות הוה תמורה ה"מ היכא דאיכא לעיקר הקדש אבל היכא דמתעקר עיקר הקדש אתעקר נמי תמורה וא"כ הרי יכול לשאול על עיקר הקדש ושוב לא נעשה הקדש התמורה ושוב לא קנסו אותו ואיך שייך קנס בדבר שיוכל לפרוק מעליו הקנס וע"כ אמת הדבר כי אין לנו לדרוש ולחקור בטעמי המצות ור"ש הוא דדריש טעמא דקרא וגם זה במקום שכתוב הטעם קצת אבל אין רשות בידינו לדרוש ולחקור החקר אלוה תמצא ובמורה נתן בזה טעם זה בפ' מ"ו מחלק השלישי ושם נאות הדבר למה שנתן טעם בכל המצות ע"ד הדרוש אבל בספרו היד א"א לתת טעם. והנה ראוי להסתפק אם נשאל על הראשונה דהתמורה נעקר מקדושתה אם לא לקי על התמורה שהמיר כיון דלא הועיל המרתו והנה לרבא לא קמבעיא לי דהא הוא ס"ל דאף דלא מהני מ"מ לקי דעבר על מימרא דרחמנא והרי הוא עבר אמימרא דרחמנא דצוהו שלא ימיר אבל לאביי דס"ל דמהני דאם לא מהני לא לקי א"כ כאן דנתגלה מלתא למפרע דלא אהני מעשיו שוב לא לקי. איברא דלפ"ז יקשה היאך משכחת לה דילקה על לא יחליפנו והא מיירי דממיר בשל אחרי' ואיכא התראת ספק שמא האחר ישאל על הראשונה וא"ל דמוקמינן ליה בחזקת שלא ישאל כמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ג דמשום זה לא נלקי האחר בשביל חזקתו של זה וכעין מ"ש הרמב"ן דחזקת פנויה של קרובות ל"מ לזו ומכ"ש לענין מלקות וצ"ע: