ודרך אגב אזכיר במה דהקשו כל האחרונים בהא דאמרו בתמורה דף ד' דגבי מימר לקי אף דהוה לאו הניתק לעשה משום דהוה תרי לאוי ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי והרי בדף ס' מוקמינן חד בשל חבירו וחד בשל עצמו ואין כאן תרי לאוי. ולפענ"ד נראה בפשיטות דבאמת צ"ב דהיאך שייך לומר דהוה לאו הניתק לעשה בלאו דלא ימיר והא לא ימיר מיירי במימר לתרוייהו וא"כ מקדיש לתרוייהו והיאך שייך דהוא לאו הניתק לעשה דלאו הניתק לעשה הוא היכא דהלאו בע"א והעשה בע"א כגון לא תגזול והשיב דהשבה הוא עוקר ללאו אבל כאן אדרבא אם נתקדשו תרוייהו לא עקר ללאו וצ"ל דעל לאו דלא ימיר באמת לק"מ רק על לא יחליפנו ה"א דלא ילקה דהוה לאו הניתק לעשה דהא הוא רצה להחליף זו בזו ותצא הראשונ' מקדושת' וע"ז אמרה תורה שישארו שניהם בקדושתן ולפ"ז נראה ברור דכיון דחזינן דגלתה התור' דאף במימר ומקדיש תרוייהו לקי א"כ חזינן דכוונת התורה שלא ימיר אף להתפיס תרוייהו וא"כ בלא יחליפנו אין האיסור בשביל דרצה לעקור הראשונ' מקדושת' רק במה שהתפיס השניה ג"כ הלאו וא"כ שוב לא מקרי ניתק לעשה וזה דאמרו לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי והיינו דכיון דחזינן דגם בלא ימיר אמרה תורה והיה הוא ותמורתו יהי' קודש וא"כ לא בשביל שיהי' ניתק לעשה אמרה תור' שיהיה הוא ותמורתו קודש דשם לא שייך ניתק לעשה וגם לא הקפידה תורה על מה שזה יוצא לחולין רק גרע למה שזה נתפס ג"כ בקדוש' וא"כ שוב ל"ש דאתי עשה ועקר ללאו דהוי תרי לאוי אף דתרווייהו מצרך צריכי וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ט סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.