שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ט סימן י״א

אך בגוף דברי הגאון המעיין בירושלמי יראה שמיירי בעושה שליח ממש שהרי מדמהו להפרה ולרציע' ושם ענין שליחות ממש וגם אמר שם דה"א דבעלמא שלוחו של אדם כמותו וכאן מיעט הכתוב הרי דמיעט שם בשליחות ממש ועיין ק"ע ובאמת לענין רציעה פסק הרמב"ם פ"ג מעבדים הלכה ח' דא"י לרצע ע"י שליח והיא מהמכילתא והדבר יפלא דניהו דסתם מכילתא סתם לה כן אבל בירושלמי אמרו שם אית תנויי תני ורצע לרבות את השליח עד כדון כר"ע כר' ישמעאל אדוניו כל שבא מחמת אדוניו ועיין בק"ע שם שפירושו עיקר וכן כוונתי בראשית ההשקפה דאף לר"י דלא דריש כפל לשון וס"ל דברה תורה כלשון בני אדם מ"מ כאן מרבה וצ"ע דהמכילתא כר"י שסתם מכילתא ר' ישמעאל וכאן אמרו דגם לר"י נרצע ע"י שליח ועיין במלמ"ל בהלכות עבדים שם מ"ש בזה ולא נזכר מדברי הירושלמי הלז ועיין פר"ח הלכות ע"ז פ"ה והשעה"מ שם וכלם לא זכרו דברי הירושלמי הלז שנמצא כמה ענינים שממעט שליח ודו"ק. אחר זמן רב ראיתי בנוב"י מהד"ק שם סי' ע"ז במ"ש להגאון מוהר"י הורוויץ שגם הוא הביא ראיה מתמורה דף ט' דאמרו דלא יחליפנו בשל אחרים והיינו כגון דאמר מר' דבהמה כל הרוצ' להמיר יבא וימיר והיאך נעשה שלוחו והא אשלד"ע וע"ז כתב הנוב"י שם שאני התם דרבי' קרא דלא יחליפנו ועוד דלאו משום שליחות והרי האומר כל הרוצה להמיר אינו לוקה רק הממיר עצמו והיינו שאינו רק נתינת רשות והנה אני תמה במ"ש דרבי' קרא הא בירושלמי ממעט שליח וא"כ ע"כ אינו רק מתורת נתינת רשות. אך בגוף הקושיא הי' נראה לפענ"ד דזה לאו משום שליחות הוא דהרי באמת לא יחליפנו היינו שאומר תצא זו ותכנס זו וא"כ ל"ש אשלד"ע דמה שמתפיס זו בקדושה אינו איסור רק שעי"ז האחרת יוצאת מקדושתה וזהו מידי דממילא דל"ש בזה ענין תורת שליחות וכמ"ש הרא"ש בנדרים דף ע"ב דבמידי דממילא ל"ש שליחות ובמה שעשאו שליח זה אינו עבירה ובזה ניחא מה דדרשו דלא יחליפנו היינו בשל אחרים ולא ימיר בשל עצמו ורש"י נדחק דחילוף משמע ע"י שני אנשים. ולפמ"ש הדבר נכון דבאמת זה ודאי דחילוף משמע זה תחת זה וממיר יוכל להיות אף דממיר תרוייהו כדקאמר בש"ס ולפ"ז במקדיש תרוייהו כיון דרחמנ' אסר אף במקדיש תרוייהו כדדרשו שם מלא ימיר א"א לפרש בשל אחרים דא"כ הוה שלד"ע כיון דמה שמתפיס הוה איסור משא"כ בחילוף דמה שמתפיס זאת בקדושה אינו עושה איסור רק מה שנכנס זה חילוף זה והראשונה יצאת מקדושה ובזה ל"ש דבטל שליחות דזה נעשה ממילא ואף דבאמת גם מקדיש תרוייהו אסרה תורה וא"כ גם מה שמקדיש עושה איסור ז"א דהא לא יחליפנו אתי לאורויי בזה תחת זה ולא ימיר אתי להורות במקדיש תרוייהו וא"כ שפיר צריך קרא דאי לא כתיב לא יחליפנו הו"א דלא ימיר אסור דוקא בשלו ול"ש שליחות לד"ע ולכך כתב לא יחליפנו להורות דאף בחילוף בשל אחרים אסור ולעולם דאינו אסור רק מה שמוציא הראשונה מקדושתה דלשון לא ימיר יוכל להתפרש או דמקדיש תרוייהו או דממיר זו תחת זו אבל לשון חילוף אינו רק בזו תחת זו שזה נקרא חליפין בלשון המקרא ודו"ק: