ומדי דברי בענין כל מי שרוצה להקיף לו אם מקרי ערב והדבר תלוי בשני תירוצי התוס'. הנה מצאתי דבר חדש בתוס' תמורה דף ב' ע"ב ד"ה קתני שכתבו דע"כ אם ישראל מתפיסה צריך שיאמר העכו"ם כל הרוצה להמיר יבא וימיר ואם העכו"ם עצמו אין עושה תמורה היאך אפשר לו לעשות שליח ועיין בצאן קדשים שהגיה כן הרי מבואר דכל הרוצה להמיר הוא מתורת שליחות. איברא דבלא"ה אין שליחות לעכו"ם ואיך שייך שליחות. אך צ"ל כיון דה"א כמו שנודרין נדרים ונדבות כישראל כמו כן יכולין להמיר והרי לענין נדרים ונדבות הוה שלוחא דרחמנא ה"ה לענין תמורה וגם הא ישראל מתפיסה רק דאין אדם ממיר שא"ש וכל שהרשה עכו"ם לומר כל הרוצה להמיר הוה כמו שהרשה וחל התמורה אבל אינו שליחות ממש וסברת התוס' הוא דכל שאין לו תמורה בעצמו ואין לו כח להמיר גם הישראל א"י להמיר בשבילו והוה כענין כל מלתא דהוא ל"מ עביד ל"מ משוי שליח דהיינו שאין לו הכח לענין זה. הארכתי בזה לפי שמצאתי בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ב אות כ' רצה לדחות דברי הגאון מהר"ץ ז"ל אבד"ק המבורג במ"ש להקשות הא דאמרו בירושלמי ריש פ"ב דקידושין דאם המר ימירנו למעט שליח אף דבלא"ה אשלד"ע וע"ז כתב הגאון הנוב"י דקרא אתי באומר כל הרוצה להמיר דזה לאו שליח מקרי דרק מטעם נתינת רשות הוא ולא שליחות הוא ואילו היה נזכר מדברי התו' הנ"ל היה שמח מאד דכן מבואר מדברי התוס' דאינו בתורת שליחות דהרי אין שליחות לעכו"ם רק בתורת נתינת רשות ובעי שיהי' להנותן אותו כח שעושה השליח ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ט סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.