שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ח סימן י״ז

ובזה עמדתי לפענ"ד על דברי הר"ש שמביא הב"י שאין להם שום פירוש והנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ג ביאר אותם ועכ"ז המעיין יראה שנדחק מאד. ולפענ"ד הדברים מבוארים לפמ"ש דהנה לפי גירסת הראבי' שעבר וגירש אסור למ"ד משום גרירה א"כ השלשה דברים הם עבר וגרש דלמ"ד משום גרירה אסור ולמ"ד שא"י לשמור הוא מותר ויש לה אב למ"ד משום גרירה דמשלחה וחוזרת וא"כ ל"מ אב דמ"מ א"י לשמרה וכמו למ"ד משום הפקר דאסור אף ביש לה אב למ"ד משום גרירה ה"ה להפירוש משלחה וחוזרת מ"מ א"י לשמרה האב וחוזרת אל הבעל ובפרט הבעל שמכרת ברמיזותיו ולמ"ד שיכולה לשמור גיטה הרי יכולה לשמור גיטה ע"י האב ועתים שוטה ועתים חלומה למ"ד שמשלחה וחוזרת אסורה דמ"מ תחזור כשיגיע עת שטותה ולמ"ד שא"י לשמור גיטה כאן יכולה לשמור כמ"ש ולפ"ז מה דסיים בירושלמי עתים חלומה ועתים שוטה ויכולה לשמור גיטה זה מיותר דהרי בעת חלימותה ודאי יכולה לשמור גיטה וגם עצמה יכולה לשמור ורק ביש לה אב שם שייך לומר זאת דהיינו דיכולה לשמור גיטה ע"י אביה ולכך סיים גם כאן זאת וע"כ כתב הר"ש דהוא אינו רגיל להפך הגירסא והיינו בעבר וגירש דראב"י המהפך הגירסא וכתב דלמ"ד גרירה אסור וכמ"ש אבל הוא אינו מהפך הגירסא ולמ"ד מפני גרירה היינו הפקר וא"כ בדיעבד מותר למ"ד משום גרירה והשלשה נ"מ היינו מה שחשב ביכולה לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה דלמ"ד משום גרירה אסור דשייך הפקר ולמ"ד שישמור גיטה מותרת וגם אם א"י לשמור גיטה ולא את עצמה רק שיש לה אב דאז ג"כ למ"ד מפני גרירה אסור דא"י לשמור עצמה וגם האב א"י לשמרה מזנות ולמ"ד דיכולה לשמור גיטה הרי אביה משמר את גיטה ועתים חלומה ועתים שוטה למ"ד מפני גרירא אסור דדינו כשוטית ממש ולמ"ד שיכולה לשמור גיטה הרי שומרת גיטה. ומעתה כל דברי הר"ש מבוארים שכתב אני איני רגיל להפוך הגירסא אלא שדילג הסופר יכולה לשמור גיטה שראה ב' פעמים כתוב לפניו ויכולה לשמור גיטה וחשב בלבו שאחד מהם טעות ודלגו וכך היא הגירסא מ"ד מפני גרירא אסור מ"ד מפני שא"י לשמור עתים חלומה ויכולה לשמור את גיטה וכל הנך תרתי מילי מפני גרירה אינו גט וכוונתו למ"ש דלדברי ראבי' וגירסתו א"כ מה שסיים ויכולה לשמור את גיטה בעתים חלומה זה מיותר דפשיטא רק לפי שביש לה אב היא רבותא דאף שהיא א"י לשמור גיטה מ"מ אביה יודע לשמור גיטה וסגי בזה ע"כ נשתרבב גם בעתים חלומה אבל לפי הגירסא דעבר ונשאת בדיעבד מגורשת א"כ א"ש דא"כ הנ"מ הם לענין א"י לשמור עצמה הוא אחת וא"י לשמור גיטה ולא עצמה רק שיש לה אב זה שתים ועתים חלומה הם שלשה כמו שחשב אח"כ וא"כ מה שסיים הירושלמי יכולה לשמור גיטה הוא נ"מ אחרת דהיינו ביכולה לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה ובזה אינו גט לכתחלה אבל בדיעבד מגורשת דעבר ונשאת בדיעבד מגורשת ובט"ז העתיק בשם הב"י שכתב בר"ש דהני תרתי מילי אפילו בדיעבד אינו גט וע"ז תמה דהא עבר ונשאת מגורשת אבל לפמ"ש לפנינו לא כתב רק בהני תרתי אינו גט וכוונתו דיכולה לשמור גיטה היא נ"מ אחרת ואינו קאי על עתים חלומה והמעיין בירושלמי ובר"ש ובתוס' בכל המקומות ימצא שכוונתי האמת בס"ד ברוך הפוקח עורים והיינו דבכל הני תלתא בעבר וגירש מותרת רק הנ"מ לכתחלה דלמ"ד מפני גרירה אסור לגרש וכ"כ בהגהות הגאון מוהר"א ז"ל למעיין היטב ובזה יתישבו דברי הגאון ותבין באר היטב. ובזה נראה לבאר דברי הרמ"א שכתב די"א דאפילו בדיעבד אינה מגורשת אבל אם הי' נראה שתשאר כך מגורשת אם גרשה בעת חלימתה. והנה הב"ח והח"מ והב"ש כלם הבינו דהר"ש שמביא הב"י זה מחמיר אפילו בדיעבד ואינו כן לפמ"ש דהוא גרס בעבר וגירש מותר למ"ד מפני גרירה רק שזה ראבי' שגרס עבר וגרש למ"ד מפני גרירה אסור וגם הב"ח כתב כן רק שלא ידע טעמם ולפמ"ש מבואר שהם פירשו דמפני גרירה היינו שמשלח' וחוזרת ולכך אף בדיעבד אינה מגורשת דזה דבר תורה וגם בעתים שוטה ועתים חלומה אם נודע שתשיב לשטותה אז אינה מגורשת דעתידה לחזור אבל אם גרשה בחלימתה והיה נראה שתשאר כך חלומה א"כ בשעת הגירושין היה מגרשה ואינה חוזרת אף שקרה שחזרה אח"כ מ"מ מגורשת והמהרי"ו שהחמיר הוא לפי שיטת ראבי' אבל רק באם היתה עתידה לחזור בבירור דהיינו שקבעת ווסת לחלימתה ולשטותה אבל לא באופן אחר. ולפענ"ד עוד להוסיף בזה דבאמת כשהיא חלומה מהראוי לאוקמא בחזקתה שתשאר כך רק שהתוס' כתבו בכתובות דף כ' דבעתים חלים ועתים שוטה ל"ש לאוקמא אחזקתה וכתבתי בתשובה אחת דהיינו כמו מקוה שדרכה להתחסר שכתב הר"ן דהוה חזקה העשויה להשתנות ולפ"ז זהו דוקא באם נתחזקה כך אבל באם אין עשוי להיות שטיא אח"כ שוב מוקמינן אחזקתו ודו"ק היטב כי ת"ל נתברר הענין היטב ועיין סי' קכ"א ס"ג ולפמ"ש במגרש ל"ש כלל עתים חלים כמ"ש הב"ש והח"מ שם וגם לפמ"ש אין ענינו לכאן ומכ"ש באם לא אתחזיק. ולפ"ז יפה כתבו בספר אור הישר דאין לחוש כשהי' חלים דלפמ"ש הרי לא אתחזיק כלל בעתים חלים ועתים שוטה דשייך לאוקמה אחזקה שהי' חלים וכמ"ש ודו"ק ובתשובה ביארתי הדברים ואכ"מ ובטור וש"ע פסק דבקטנה ל"ש חשש גרירא והיינו כהתוס' בקידושין הנ"ל ומהרי"ו שכתב שאין ראיה מהמתירין שלא נמצא כתוב בספרים והיינו כמ"ש למעלה דל"ש גרירה הכוונה למשלחת וחוזרת ולא תלוי בתשמיש כלל וא"כ גם קטנה אסור דעכ"פ משלחה וחוזרת וכמ"ש ואנן לא קי"ל כן ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד ת"ל ברוך הפוקח עיני עורים לדרוך דרך סלולה: שוב זכיתי לראות בספר התרומה סי' קל"א בהלכות גיטין ושם מבואר באר היטב שני הגירסות דאית דגרס מ"ד מפני גרירה אסור בעבר וגירש והביא שם שי"מ דגרירה היינו משלחה וחוזרת רק שדחה שם דאיך אפשר דלא תהיה מגורשת בעתים חלומה. ולפמ"ש אתי שפיר הדבר בטעמו וזה הי' גירסא של ראבי"ה ור"ש רוצה לשלול הגירסא וכמ"ש והמעיין שם ימצא דהדברי' שמחים לפמ"ש ועיין בחידושי הרשב"א בגיטין ס"ד ולזה כוון הגאון מוהרא"וו ז"ל: והנה לפענ"ד ראיה ברורה להגירסא דאם עבר וגירש (דאסור') [דמותרת] דבאמת יקשה טובא דאמאי יהיה מותר בעבר וגירש דהא קי"ל דאף בדרבנן אי עביד ל"מ ואמאי מהני כאן וע"כ דאסור. מיהו אכתי קשה דא"כ מ"ט דמאן דמתיר ובפרט לפי פירוש שנחלקו אי הטעם משום משלחה וחוזרת או משום שאין לה יד וא"כ הם מה"ת נחלקו וא"כ מ"ט דמאן דמתיר ואדרבא נראה לפענ"ד דעיקר הגירסא דעבר וגירש דמותר והטעם הוא מפני גרירה משום חשש הפקר וס"ל דע"כ לא נחלק רבא רק בדבר דאסורו בהחלט אבל אם אינו רק משום חשש בעלמא כל שעבר ועשה מותר וא"כ א"ש. וזה לפענ"ד ראיה ברורה לפירוש זה וגירסא זו ודו"ק שוב מצאתי סברא שכתבתי למעלה דבעתים חלומה כיון שעתידה לחזור לשטותה שייך משלחה והיא חוזרת וישבתי קושית התוס' על י"מ מצאתי בבית מאיר בסי' קי"ט שכ"כ והבליע בנעימות דבריו ונהניתי מאד: