שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ח סימן ט״ז

ובאמת בגוף דברי התוס' שדחו דברי הי"מ דגרירה היינו שמשלחה וחוזרת מתרי טעמי דא"כ למה בעבר וגרש מותר בדיעבד והא שייך טעמא דגרירה וגם למה בעתים שוטה אינה מגורשת הא באותה שעה משלחה ואינה חוזרת. הנה בקושיא הראשונה באמת לפי מה דגרס הראבי' דעבר וגרש הוא להיפך דלמ"ד משום גרירה אסור וכמ"ש הגאון מוהרא"וו ז"ל ביבמות שם בשם הראבי' והרשב"א והנה ברשב"א מצאתי להיפך אבל בראבי' נאמנה עדותו והוא מפרש דהטעם דעשאוהו כשל תורה אבל לפמ"ש הי"מ א"ש בפשיטות דמטעם שהיא משלחה וחוזרת לכך אסור אף בדיעבד והקושיא השני' דסוף סוף כעת היא משלחה ואינה חוזרת לפענ"ד תלוי בשני טעמי' דאם נימא כדר' ינאי דדריש מונתן בידה דבעי שיהי' לה יד וא"כ ממילא כל שהיא כעת חלומה הרי יש לה יד לעצמה אבל אם נימא כר' ישמעאל דבעי שלא תהי' משלחה וחוזרת א"כ מה נ"מ שהיא כעת חלומה הא סוף סוף עתידה שתהיה שוטית ובפרט להט"ז דמיירי שיש לה ווסת קבוע וא"כ שוב אסורה ואטו משלחה וחוזרת בעינן דוקא שחוזרת תיכף זה לא מצינו שתהי' תיכף חוזרת רק כל שעתידה לחזור הרי היא אסורה וא"כ למ"ד מפני גרירה אסורה דהיינו שמשלחה וחוזרת אבל למ"ד מפני שא"י לשמור גיטה והיינו שאין לה יד כר' ינאי וא"כ הרי בעתי' שוטה ועתי' חלומה הרי בחלימתה יכולה לשמור גיטה בעצמה וא"כ מסתבר דדברי ראבי' הן לפי הפירוש של הי"מ דמפני גרירה היינו שמשלחה וחוזרת. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש המהרש"ל בתשובה סי' ס"ד בשם הראבי"ה הגדול שכל הגדולי' אסרו וכ"כ בתשובות רש"ל סי' ס"ח בשם ראבי' לפענ"ד הראבי' מכלל המפרשי' דגרירה היינו משלחה וחוזרת והיא איסור תורה ולכך אסר אף בדיעבד אבל לדידן דגרירה אינו משלחה וחוזרת רק חשש הפקר פשיטא דבדיעבד מותרת ואף שברש"ל משמע דראבי' מפרש דמשום הפקר היינו גרירה היינו לפי שלא עלה בדעתו פירוש אחר בגרירה רק הפקר כמ"ש התוס' והי"מ שבתוס' דחו התוס'. אבל לפענ"ד דדברי הי"מ יש להם יסוד והם מפרשים דר' ינאי ור' ישמעאל חולקים אבל לפמ"ש באמת בירושלמי גרירה היינו משלחה וחוזרת ודבית ר' ינאי שבירושלמי חולקין על ר' ינאי בש"ס דילן כמ"ש התוס' לשיטתם וס"ל דמשלחה וחוזרת וא"כ לדידן פשיטא דמותר בדיעבד עכ"פ: