שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ז סימן ט׳

והנה בהא דאמרו בקידושין דף י"ב והא איכא סהדי באודית דידעי דבהאי יומא הוה שו"פ הקשה הפ"י בחידושיו דהא הו"ל חצי דבר דכל כת אינם יודעין דבר ברור והניח בקושיא. ולפענ"ד היה נרא' דבר חדש בזה דהנה בהא דשיטת הרי"ף דלר"א עידי מסירה כרתי וע"ח נמי כרתי כתב הר"ן בפ' המגרש דר"א ס"ל דע"מ כרתי ולא ע"ח. מיהו מה דמודה ר"א דע"ח כרתי היינו משום דס"ל דהמסירה כורתת בין שהם מעידים על המסירה עצמה או על גוף הדבר שהרי הגט יוצא מת"י בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרה לה ונמצא כאלו הן עצמם מעידין על המסירה ע"ש ומזה למדו האחרונים דאף בגיטין וקידושין בעי עדים על גוף הדבר כל שיש עדים על גוף הדבר אף ידיעה בלי ראיה סגי וע' קצה"ח סי' צ' ס"ק ז' שביאר כן בהדיא. ולפ"ז אף אנו נאמר דכיון דעכ"פ יש עדים על גוף הקידושין אף שהעדים א"י אם הם שו"פ מ"מ כיון דלדידן איכא סהדי דשו"פ א"כ הו"ל ידיעה בלי ראיה דסגי בקידושין כמ"ש הב"ש סי' מ"ב וא"כ שוב לא הוה ח"ד דעיקר העדים צריך על גוף הקידושין ועל השו"פ הי' סגי כשיהי' נודע לנו אף שלא ראו. ובזה מיושב היטב מה שתמה הפ"י שם דכל שהעדים לא ראו ששו"פ איך יהי' עדות דלא ראו דבר ברור. ולפמ"ש א"ש דעכ"פ בידיעה בלי ראיה סגי בזה. אמנם נראה דדברי הפ"י נכונים לענין דלא יהיו קידושין של תורה בהא דשמואל אמר חיישינן שמא שו"פ במדי דידיעה בלי ראיה היינו ידיעה ודאית כמו דאיכא סהדי באודית אבל כאן אינו רק חשש שמא שו"פ במדי והו"ל ידיעה מספקת ואינו ברור וא"כ הוא כמקדש והכמין עדים אחורי הגדר דאמרינן דהם עצמם לא נתכוונו לשם קידושין כמבואר סי' מ"ב בזה ה"ה כאן דהא לא ידעו אם יש בו שו"פ ואינו רק חשש דרבנן ועיין קצה"ח שם ודו"ק היטב: ובזה מיושב היטב מה דאמרו שם ולא משום דס"ל הא דשמואל אלא משום אביי ורבא ודקדקו הפוסקים דאין הלכה כשמואל. ולפמ"ש אין ראיה דאף דהלכה כשמואל מ"מ עכ"פ אין כאן קידושי תורה דגם הם עצמם לא נתכוונו לשם קידושין ואף אם אומרים דנתכוונו הא בקידושין בעי דבר ברור וכל דמה"ת לא חיישינן לספק בפרט כיון דיש לאוקמא אחזקת פנויה א"כ שוב לא נתכוונו לקידושי תורה ולכך לא הוה רק חששא דרבנן דמדרבנן כיון דחשו לספק שוב גם הם נתכוונו לספק זה ואולי הם קידושין וכעין זה כתב הר"ן בתשובה לענין מי שנדר שלא להיות בע"ש בפרפיאן והעתיקו להלכה ביו"ד סי' רכ"ח יעו"ש בב"י ובט"ז אבל לאביי ורבא חיישינן דכל דיש עדים באודית שהי' שו"פ הוה ידיעה בלי ראייה דהא ידעו בבירור דיהיו קידושין וז"ב ועיין ב"ש סי' למ"ד ס"ק ט' דכתב בשם הג"א סוף גיטין דאם ספק להעדים אי קרוב לה או לו הוה כמקדש בלי עדים. ולפמ"ש לאו משום דאין עדים אתינן עלה דהא אף ידיעה בלי ראיה נמי סגי רק דכל שבאמת ספק הוא לעדים א"כ גם להם הי' ספק דזה ספק במציאות ענין אשר לא נתברר להמקדש והמתקדש' יותר מהם א"כ שוב הוה כמקדש בלי עדים דלא נתכוונו לקידושין ודוקא בשני כיתי עדים המחולקים אם קרוב לה א"כ הי' לפי דברי עדים שקרוב לה קידושין והוה כידיעה בלי ראיה לדידן והעדים יודעים היטב שנתקדשה א"כ הו"ל ספק קידושין ממש ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ח ובמהד"ב חלק אהע"ז סי' נ"ד. ובזה מיושב קושית התוס' בגיטין דף ע"ח בהא דאמרו והא א"א לצמצם הקשו דנוקי כגון דלא ידעינן איזה מנייהו קדים והוה ספק. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דליכא תרי ותרי לא הוה מגורשת כלל דהוה כמגרש בלי עדים וז"ב. והנה שיטת הרמ"ה בטוש"ע אהע"ז סי' קמ"ב סי"ח דצריך שימסור הגט בפני עידי שליחות עצמם ומטעם דאל"כ הוה חצי דבר והב"י בבדק הבית שם הקשה דע"מ ועידי שליחות שני ענינים הם ועב"ש ס"ק ל"ט שם. וביאור הדברים נראה לפענ"ד כיון דהשליח שמעיד על בפ"נ האמינוהו על השליחות ג"כ כיון שהגט יוצא מתחת ידו אין הבעל נאמן לומר שלא שלחתיו כמ"ש הרא"ש רפ"ק דגיטין ולפ"ז כל שלא אמר בפנ"כ ובפנ"ח א"כ עיקר השליחות דידי' עפ"י העדים שמעידין שעשו שליח וא"כ לכך דעת הרמ"ה דהו"ל חצי דבר ובשלמא בכל שליח שהאמינוהו וא"צ תורת עדות בזה א"כ ל"ש ח"ד אבל כאן הע"מ הם מועילים רק עפ"י עידי השליחות דאין ראיה רק מזה דאל"כ לא הוה כאן עידי מסירה כלל דדלמא לא צוה הבעל לתת גט כלל ולמסור בע"מ וא"כ הוה ח"ד ובזה יש לחלק מסעיף י"ב ע"ד שכתב הב"ש ס"ק ל"ט שם. ובזה מיושב קושית הפ"י בגיטין דף י"ז בהא דאמר ר"י ל"ש אלא שהגט יוצא מתחת יד עד כתיבה דהו"ל כשנים ע"ז ושנים ע"ז והקשה לשיטת הרמ"ה הנ"ל דע"כ כהרי"ף ס"ל דבעינן שיהי' תועלת בעדותן וא"כ כאן שצריך כתיבה וחתימה לשמה שוב הו"ל ח"ד דכתיבה בלי חתימה וכן להיפך ל"מ. ולפמ"ש דבאמת כל שיש שני עדים על הכתיבה ועל החתימה עכ"פ הוה כידיעה בלי ראיה דאנן ידענו שנכתב ונחתם הגט לשמה ומה בכך דהוה חצי דבר מידי דהוה דע"ח מועיל שיהיה כע"מ כל שנודע שבא לה מיד הבעל משא"כ בהך דהרמ"ה דלא נודע כלל אם בא מיד הבעל רק עפ"י עידי השליחות וז"ב מאוד. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה דמבואר בטור וש"ע חו"מ סי' ר"ה ס"ה דאם אמר כתבו לי שמסרתי מודעה בפניכם וכשיודע עפ"י העדים אונס שאנסוני וכו' אין שומעין לו אבל אם כתבו המכירה בטילה והקשה בקצה"ח דהו"ל חצי דבר. ולפמ"ש א"ש דבאמת בממון ודאי מועיל ידיעה בלי ראיה כל שיש עדים על גוף הענין ולפ"ז מה שמסר מודעא אח"כ כשנתוודע עפ"י עדים שאנוס הי' הוי ידיעה בלי ראיה דמועיל והו"ל דבר שלם ושאני עידי חזקה דכל אחת מהכתות לא היה רק על שנה אחת ולא ידעו כלל מחזקה וכן בשערות אבל כאן ידעו שמסר מודעא שיש לו אונס רק שלא ידעו אם אמת דבריו אבל כל שנתברר שאונסו אמת שוב הו"ל ידיעה בלי ראיה. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשה במודע' זוטא על המהרח"ש אות י"ד דא"כ למה כתב בס"ז גבי מעשה דפרדיסא שהם העדים שכפר בב"ד והם העדים שמסר מודעה ומטעם דהו"ל ח"ד הא מועיל אף ח"ד כמו בס"ה. ולפמ"ש א"ש דשם בעובדא דפרדיסא אי לא ראו הכפירה א"כ אף שיתברר אח"כ שכפר עדיין לא נודע אם באמת כפר והוא צריך לברר שמה שכופר אינו עושה רק בשביל שימכרנו לו כמ"ש הסמ"ע שם ס"ק י"ח וא"כ שפיר בעי דעכ"פ יהיו עידי הכפירה והמודעה אחת דאז אם יתברר אח"כ שמה שכפר הי' בשביל שרצה שימכור לו הו"ל אונס והו"ל ידיעה בלי ראיה דאם לא ידעו שכפר אז אף שיתברר שכפר לא יהיה ידיעה בלי ראי' דלעידי המודעה לא נתברר כלל שהי' אנוס רק שהוא מסר מודעא א"כ לא ראו דבר כלל ופשיטא דל"מ והמעיין היטב ימצא כי כנים הדברים. ובחידושי אמרתי בזה עוד דלכאורה עדיין צ"ב דגם הך דס"ה לא היה ראוי שיהיה מועיל דבאמת מסירת מודעה מהראוי שלא יועיל הכתיבה דה"ל מפי כתבם רק שלמען הציל עשוק מיד עושקו מועיל וכמ"ש התוס' בב"ב דף מ"ם וכ"כ הקדמונים לפ"ז כל שלא נתברר אונסו שוב הו"ל מפ"כ דלא נתברר שהוא הצלת עושק והו"ל מפ"כ. דפסול וגרע מחצי דבר דל"ש בזה ידיעה בלי ראיה דהשטר חספא בעלמא הוא אך נראה דכיון דעכ"פ העדים שידעו באונסו הם היו יכולים לכתוב שטר קודם המכירה דמודעא בפני שנים וא"צ לומר כתיבו רק דאח"כ כשלא מסר מודעא חיישינן שמא גמר והקנה אבל כל שנתברר שמסר מודעא שוב הו"ל לגבייהו ידיעה בלי ראיה וכיון דהו"ל לגבי' דבר שלם סגי כמו בעידי טביחה וגניבה כל דאחת מהכתות א"צ לשניה הו"ל דבר שלם וה"ה בזה. ומעתה בהך דפרדיסא דאף שיתברר לעידי המודעא שזה כפר עכ"פ לא ידעי אם אולי לאחר שמכר גמר והקנה ועסמ"ע שם ורק כל שכפר והם עידי המודעא לא אמרינן דגמר והקנה א"כ הו"ל חצי דבר ממש לכל אחת מהכתות וז"ב כשמש להמעיין בעומק הענין. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש הרח"ש במודעא שלו בשם הרשב"א דלא פסק כהרר"י וס"ל להרשב"א דכתבינן לכתחלה המודעא ולכשיבאו עדים שהי' אנוס מצטרפין והבי' הרשב"א ראי' דאל"כ למה לי' לנהרדע' שיהי' כתיב במודעא דאנן ידעינן באונס' הא מסתמ' ידעו באונסו דאל"כ ל"מ השטר וחזקה על העדים שחתמו כדינו וע"כ דהעדים א"צ לידע כלל זאת. ולפמ"ש א"ש דהנה כבר נודע מ"ש הר"ן בפ"ב דכתובו' גבי נכסי דבר שטיא דדוק' אם חתומין על שטר הוא דאמרינן חזקה זו אבל כשנמכר ע"י כסף או חזקה והיו עדים בעת המעש' ל"ש זאת ובתשוב' הארכתי בביאור דברי הר"ן ולפ"ז דמודע' לא ניתן לכתוב והו"ל מפ"כ וחספ' בעלמ' הוא ורק שהוא להציל עשוק מיד עושקו רשאי וא"כ כל שלא נתברר אונסו אין למדין משטר כזה והו"ל כאילו הי' עדים בענין זה ולא חתמו על השטר דכל שהשטר לא מקרי שטר לא חתמו על השטר מקרי וא"ל דהא גופא חזקה דאל"כ למה חתמו בפסול דז"א דכל שידעו העדים שיהי' פסול ולא יקרא שטר שוב לא אכפת להו במה שחתמו דדוק' אם ע"י השטר נטעה שהוא כשר א"כ לא חתמו עדים ע"ז אבל כאן הא העדים ידעו דיהי' מקרי מפ"כ וא"ל דכיון דהרמ"א כ' דאם כתבו המודע' ואח"כ נתברר שאנוס הי' מועיל א"כ שוב הי' להם לעדים לחוש שמא יתברר אח"כ שאנסו יהי' מועיל דז"א דמה הי' להם לחוש דממנ"פ אם יתברר שהוא אנוס שוב חתמו כהוגן ואם לא יתברר שהוא אנוס שוב לא מועיל חתימתם דהו"ל מפי כתבם וא"ל כיון דחיישינן לב"ד טועין ומה"ט אין כותבין לכתחל' שוב לא הי' להם לחתום ומדחתמו שוב הו"ל חזקה דז"א דממנ"פ כיון דחיישינן לב"ד טועין אף דבכ"מ דל"ח לב"ד טועין וע' ב"ש סי' קנ"ה ס"ק י"א ובגליון הש"ך סי' ר"ה ציינתי דיש להקשו' באמת אמאי חיישינן לב"ד טועין וציינתי דברי המלמ"ל שהרגיש בזה פ"י ממכיר' וצ"ל כיון דלענין אונס תלוי באובנת' דלבא וכמה עקולי ופשורי איכא להבין מהות אונס אם הוא אונס דנפשי' או שאר דברים דלא מקרי אונס חיישי' שיטעו בזה ויחשבו דכל שמסר מודע' אף באונס קל סגי וכדומה ולפ"ז שוב איך שייך לסמוך על חזקה דאין העדים חותמין דאם הב"ד טועין מכ"ש דיש לחוש לעדים טועין וסברו שזה אונס ולכך בעי שיכתבו שאנו ידעינן באונסי' דאז כיון שצוו חז"ל שידעו באונסי' מסתמ' מדקדקים מהאונסי' ולא חתמו עד דידעו שאונס גמור הי' ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא: