שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ז סימן ח׳

והן נסתר מחמתו פירושא שפירש לענין לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ע"ש ויש לי אריכות דברים בדבריו שם ואכ"מ כי לא באתי רק לברר ענין חז"ל ות"ל שהדברים שכתבתי נכוחים וישרים להמעיין ישמע חכם ויוסיף לקח ועיין תומים סי' ל"ח ודו"ק היטב בכל מ"ש. והנה במה שהקשה המהרש"א וכבר קדמו הרז"ה והרמב"ן בהא דנקט הש"ס פלוגתא דחזקיה ור"י דוקא לענין העדים שהוזמו ולא לענין הגונב גופא אם נתחייב מיתה משום דלא מקרי ח"ד או לא נראה לפענ"ד דבר ברור דבאמת כבר כתבתי הא דלא מקרי כאן ח"ד צ"ל דבאמת ל"מ לפירוש הרז"ה והתוס' דכל שראו כל מה שהיו יכולין לראות ל"מ ח"ד א"כ גם כאן ל"מ ח"ד וכ"כ הלח"מ ואף לשיטת הרי"ף ישבתי הדברים כמ"ש למעלה באורך. אך נראה דזה שייך לענין הגנב גופא אבל אם העדים הוזמו ואנו דנין לחייב בכאשר זמם א"כ כיון שעכ"פ אחד בלבד לא חייבו רק בצירוף שני העדים ניהו דהוא עצמו נתחייב עפ"י שני הכתות דכל דראו מה שיכולין לראות או דהוה ענין שלם בפ"ע לשיטת הרי"ף נתחייבו אבל איך נחייב להעדים הא כל אחד בפ"ע לא עשה רק חצי חיוב ומעתה אם נימא דח"ד ל"מ א"כ גם לענין הזמה ל"מ אם מזימין אותם וימתק יותר לשיטת הרז"ה והתוס' דבשלמא לחייב הבע"ד שפיר אמרינן דכיון דלא היו יכולין לראות יותר חייב ע"י שתי כתי העדים אבל אם הדבר שקר ואנו דנין על כאשר זמם א"כ הרי כל כת לא עשה דבר שלם. ומעתה רבותא גדולה השמיענו במה דנקט הברייתא הפלוגתא לענין העדים הניזמין וז"ב מאד מאד. ובזה אני אומר הא דנקט הש"ס ומודה חזקי' בבן סורר ומורה דהעדים האחרונים חייבים מתוך שיכלו לומר להלקותו באנו וכתבו התוס' ד"ה מתוך דאין הטעם תלוי בזה רק במה דעידי גניבה ל"צ לעידי מכירה ולפמ"ש אתי שפיר ומדוקדק דבשלמא בב"ק כשאנו באנו לדון על הבע"ד גופא שפיר אמרינן דכיון דעידי גניבה ל"צ לעידי מכירה א"כ מקרי דבר שלם אבל כאן שאנו באנו לדון אם העדים האחרונים עשו כל פעולת החיוב וחייבין בכל אשר זמם או דלמא גם הראשונים פעלו א"כ אדרבא אם האחרונים צריכין להראשונים והראשונים א"צ מה"ת לחייב האחרונים בכאשר זמם ולכך צריך הש"ס לומר הטעם משום דהראשונים יכלו לומר דלהלקותו באנו וא"כ לא רצו לחייבו כלל ועיקר החיוב נצמח ע"י האחרונים וז"ב כשמש ודו"ק ויש להאריך בסוגיא בזה ואכ"מ וי"ל דבזה פליגי חזקי' ור"י להמסקנא דחזקי' ס"ל דגניבה לחודא ומכירה לחודא והיינו דל"ש לחייבו עי"ז מכאשר זמם ור"י ס"ל דאתחלתא דמכירה היא ושייך כאשר זמם על תרוייהו ודו"ק: