שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ז סימן י״ח

והנה במה שהבאתי למעלה בשם הגאון בעל פ"מ ז"ל הטעם דדבר ולא חצי דבר דדיבורא מקרי ואמרו כיון דלא נגמר המעשה על ידו. והנה כששמע זאת הרב מו"ה אברהם קאמפף נ"י אמר דיש לבאר בזה במ"ש התוס' בעידי חזקה דל"ש חצי דבר כיון דכל מה שיכולין לראות ראו. והוא אמר כיון דאדרבא אם לא יעידו על שלש שנים שוב יתחייב זה לשלם בעד הפירות כדאמרו בב"ב דף ל"ד א"כ לא מקרי דיבור גרידא דהא הוה דיבור שיבא למעשה על ידו. ובאמת שדבר חכמה אמר אבל גוף הדבר אינו נכון לפענ"ד דהרי אמרו דיבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי ופירש"י שיעידו שקר הרי דעדות שקר לא מקרי דיבור בעלמא וא"כ מה בכך שחצי דבר הוא מ"מ עדות שקר לא מעידין והתורה סמכה ע"ז דשני עדים לא יעידו שקר רק דיבור שאינו תורת עדות מקרי ואמרו והתוס' הוסיפו דאף דיבור גרידא כל שיבא לידי מעשה ג"כ לא אמרו רק דיבור שאין בו מעשה אבל עדות שקר אף שאינו רק דיבור בעלמא כל שהוא בתורת עדות חזקה על שני עדים שלא יעידו שקר וז"ב כשמש לפענ"ד. אחר זמן ראיתי בתוס' יבמות דף כ"ה ע"ב ד"ה לא שכתבו בהדיא כן דכשמעידים שקר חשיב נמי כמעשה כיון דעל פיהם נגמר ולא קרי דיבורא התם אלא באומר אמרו ע"ש הרי בהדיא כמ"ש. והנה לעיל ע"א אמרו שם טעמא דממדה"י דעליו קסמכינן ישא את אשתו וכו' וכן קי"ל בטוש"ע אהע"ז סי' י"ב. ולכאורה לפמ"ש התוס' אדרבא כל שלא נגמר הדיבור על ידו שייך לומר דיבורא מקרי ואמרי. אך ז"א דזה דוקא שייך כשהוא אינו רק מעיד אמרינן דבורא בודאי מקרי ואמר אבל כשזה בעצמו רוצה לשאנה א"כ ל"ש דיבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי דאדרבא על ידו נגמר המעשה והוא בעצמו נושאה אם לא ידע שהאמת אתו לא הוה אמר כך וא"כ אדרבא כשעליו סמכינן יש קצת חשש לעז משא"כ כשלא עליו סמכינן וז"פ ולפ"ז במה שחידש הט"ז בסי' י"ז בע"א בקטטה דלא מהימן משום כיון דעיקר מה דמהימן ע"א הוא משום דהיא דייקא ומנסבא וא"כ כל שיש קטטה יש לחוש דהעד יאמר שקר ולא הוה רק דיבורא בלבד ע"ש ודפח"ח ולפ"ז אם הי' רוצה לשאנה אפשר דלא היה כ"כ החשש הזה דהרי חזינן שעושה מעשה ורוצה לשאנה מיהו במת קי"ל דלא ישא את אשתו ודו"ק. אך טעם הדבר אף דכתבתי דעדות שקר חשוב מעשה וא"כ לכאור' אין מקום לדברי בט"ז דזה לא מקרי דיבור בעלמא צ"ל דבאמת ע"א הוא ואינו מהימן מתורת עד רק משום דייקא ומנסבא ובזה שוב לא מקרי רק דיבור בעלמא. אחר זמן רב ראיתי בשיטה מקובצת בב"ב נ"ו אחר שהביא הרבה שיטות בענין דבר ולא חצי דבר כתב בשם שיטה אחת לא נודעת בשמה וז"ל ולי אני תלמידיהם נראה דגבי שערות שביאתן היא הגדלות אמרינן בי' חצי דבר אבל בחזקה שאינה אלא לראיה ואינה גוף הקניה לא אמרינן בי' חצי דבר עכ"ל ולפענ"ד כוון למ"ש הרב מו"ה אברהם קאמפף הנ"ל ועיין בפ"י כתובות כ"א בהא דאמרו לדברי רבי על כתב ידן הן מעידין והקשה דא"כ אמאי מועיל כשיש עוד אחר על החתימות הא ע"א בשטר לאו כלום הוא והו"ל חצי דבר ע"ש שהקשה לשיטת הרי"ף ולא זכיתי להבין דכיון דאם היו מכיר כל אחד כת"י של חבירו היו מועיל א"כ שוב לא מקרי חצי דבר דהא גוף החתימות היו על המלוה רק שקיום החתימות היא רק על החתימה אבל גוף העדות הוא על המלוה ואם כן שניהם ביחד מוציאין ממון ואדרבא בעינן שלא יעדיף אחד על חבירו כמו דאמרו דנפיק כולא ממונא נכי ריבעא ע"פ חד ושניהם ביחד מעידין על דבר שלם וה"ה כאן כל דנתקיים החתימות מעידין על גוף הדבר וע' תוס' דף כ' ד"ה ור"י שהביאו בשם הירושלמי דר"ה ור"י פליגי בפלוגתא דרבי ורבנן והיינו כשזוכרין המלוה ע"י השטר דלרבי לא חשוב זכירה ולפ"ז שפיר יקשה על רבי דל"מ דהוה מפ"כ וא"כ גם כשמצרף אחר עמו הא הו"ל חצי דבר מיהו בלא"ה יקשה לרבי דא"כ מה מועיל מה שמצרף אחר הא הו"ל מפ"כ. מיהו י"ל דעכ"פ הם מעידים שהחתימה היא אמת וממילא נתקיים השטר ולא הוה מפ"כ דכל שנעשה כשטר גמור ס"ל להירושלמי דלא מקרי מפ"כ וכמ"ש התוס' שם הרבה שיטות בזה ולפ"ז שוב גם ח"ד לא מקרי דכל שנתקיים השטר שוב ע"י שניהם הו"ל דבר שלם וז"פ לפענ"ד. מיהו אי קשיא הא קשיא דאיך אמרו דאי מית לכתוב חת"י אחספא כיון דבעי לרבנן שיעיד על מנה שבשטר וא"כ מה שמקיימין חת"י אחספא זה אינו ראיה על זכירת המנה שבשטר וע"כ צריכין שיגיד שזוכר המנה שבשטר ע"י הכתב וא"כ נפיק כולא ממונא נכי ריבעא ע"י אחד דהא הוא עכ"פ צריך לזכור העדות בע"פ וצע"ג ועיין בהפלאה בדף כ"א בד"ה לדברי חכמים וד"ה אמר ר"י ותמצא לישב ודו"ק. שבתי וראיתי דל"ק דהרי הקיום שהב"ד מקיימין החתימה זה ודאי דא"צ שידעו אם העד זוכר העדות או לא וסמכו על קיום שטרות דרבנן ומה"ת כמי שנחקרה דמי וא"כ שוב לא נפיק על ידו יותר מחצי ודו"ק: